פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה א:א:ח

ראייה כל שהיא. קרבן ראייה:

א"ל ויש כן זו. א"ל ר' יוחנן לר' יוסי ויש כן בעלמא כעין זו שאמרת דהא אין לך שעורים על מצוה דאורייתא אלא מהלמ"מ:

לא חכמים הם שנתנו כזית מן המת וכזית מן הנבלה. ר' יונה מקשי אדר' יוחנן דמאי קא מתמה ר' יוחנן על הך ברייתא דתני ר' יוסי חכמים הם שאמרו השיעורין והלא ר' הושעיא מסדר ברייתות הוא ור' אושעיא אית ליה דכל השיעורין חכמי ישראל ונביאיהם אמרו במתני' דכלים תנן כזית שאמרו לא גדול ולא קטן אלא בינוני כעדשה שאמרו וכו' ומשמע דאינהו שיעורים דלהוי כזית בינוני וה"נ תנן גבי כגרוגרת וכו' אפשר לפרשם דמפי השמועה אמרו ובברייתא דתני ר' יוסי איכא נמי לפרושי חכמים מפי השמועה שיערו:

לא אתיא מישאל אלא בהדא וכו'. לא שייכא שאלתיה דר' יוחנן מפי השמועה אלא בהדא דתני ר' אושעיא לא יראו פני ריקם אפילו כל שהוא ואפילו פרוטה דבריקם תלה רחמנא ועלה מקשי ר' יוחנן:

מן דו סמך וכו'. כלומר אטו משום דר' אושעיא יסמוך עצמו על המקרא דמשמע מיניה דראיית קרבן אין לו שיעור למטה יש לו כח לומר דחכמים נתנו בו שיעור ככל תקנות של דבריהם אם אין לי קבלה על זה אלא מן הסברא אין שומעין לו:

ר' יוחנן כדעתיה. ר' יוחנן דס"ל בעלמא דשום שיעור על מצוה לא שיער אותו שום ב"ד אלא כולן דבר תורה כדעתיה וכו':

דר' יוחנן אמר כל השיעורין הללמ"מ. בפ"ק דעירובין ובפ"ק דסוכה אית ליה הכי: