פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה א:א:ד

את אמרת חזרה פאה לעומרים. כדתניא בתוספתא ומייתי בפ' הגוזל קמא מצות פאה להפריש מן הקמה לא הפריש מן הקמה מפריש מן העומרים לא הפריש מן העומרים מפריש מן הכרי עד שלא מירחו משמירחו מעשר ונותן לו ע"כ ופירש"י ז"ל מירחו מחליק את הכרי ברחת ומירוח הוי גמר מלאכה למעשרות הילכך מעשר כל מעשרותיו תחלה ואח"כ נותן לו פאה כדי שלא יפסיד העני שאלו היה נותנו קודם מירוח אע"פ שהעני מצרף לקט שכחה ופאה הרבה ועשה מהן כרי פטור מן המעשר שהרי הם הפקר אבל משנתמרח ביד בעה"ב נחתי עלייהו מעשרות וצריך לעשר ע"כ:

מהו שתחזור פאה לקצירת שבולת ראשונה. כיון דחוזרת הפאה למה שקצר ולא אמרו דחלה אהך שבולת אחרונה דקצר לבסוף א"כ אכולהו שבלים קיימא ומשערים ששים אפילו בהדי שבולת ראשונה:

לא חזרה פאה לקצירת שבולת הראשונה. כדלעיל דאם נשרף הגדיש נא חיילא אשבונת ראשונה דהיא גורמת החיוב על השדה ומקום החיוב הוא דנשרף אף פאת עומרים שחלה עליהן מטעם קצירת הראשונה אינה חוזרת לראשונה: