פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה ב:ט:ד

במחלוקת. הך בבא דמתני' דקדשים ופיגול פליג עלה ר"ש:

דברי הכל. כדמפ' ואזיל:

וכולן לשם תרומה מצטרפין. בריש פרקין דאמרי למי נצרכה מצטרפין זה עם זה לר"מ לא איצטריך וכו' הכא נמי כולן שם קדשים עליהן ואית בהו איסור טומאה וזרות כדפרישית במתני' דאסור לאכול קדשים בטומאה וכן לאיסור זרות יש איסור באכילתן:

כהדא דתני בר קפרא ר"ש מתיר. לזרים ולכהנים:

וחכמים אוסרין. כדתנן במתני' אסור לזרים ומותר לכהנים ונ"ל דסבר בר קפרא דכיון דפיגול ונותר יש איסור באכילתן ואפילו לכהנים ועוד דמטמאים את הידים כדאיתא בפסחים (דף ק"כ) פקע מינייהו שם קדשים ולא מצטרפין ודמו לערלה וכלאי הכרם ולא דמו לחלה ובכורים ותרומה דיש מצוה לכהנים באכילתן וכמו תרומה חשיבי הילכך בחתיכות מותרות לכו"ע דחתיכות מבטלין הכרת וכי היכי דמבטלין הכרת מבטלין הקדושה:

וחכמים אוסרין לזרים. כדפרישית במתני' ומתני' דיש אוכל אכילה אחת וחייב עליה וכו' לר' יוחנן א"ש דאתיא ככו"ע ולריש לקיש אפשר דאתיא כרבנן ומשמע מהכא דאליבא דריש לקיש ע"כ לא פליג ר"ש אלא בפיגול ונותר אבל בבבא דסיפא דמיקרו קדש ואין טעם בהן לומר להפקיע מהן השם מודי בה ר"ש ואפילו לריש לקיש כדפרישנא במתני'. ומצאתי להרמב"ם ז"ל שהוא גורס במשנה שלו בבבא דפיגול ונותר פלוגתא דר' שמעון ורבנן ותמהני עליו שזו משנת בר קפרא וקיי"ל כר' יוחנן ואפילו ריש לקיש עצמו לא היה גורס כן אלא שאמר במחלוקת שנויה:

הדרן עלך התרומה דעולין