פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה ב:א:ו

כתחלת הפרשה. הך העלאה שמעלין סאה דתרומה מן הק' של חולין חשיב כאילו מסלק התרומה מן החולין כתחלת הפרשה והשתא מפרישה ומוציאה לחוץ. או דילמא כסוף הפרשה חשיבא שכבר קרא עליה שם אלא שמסלקה מאותו מקום ומפ' נפקא מינה כגון שהעלה קטן אותה סאה תרומה אי אמרת דכתחלת הפרשה חשוב אין מעשה קטן כלום דכי היכי דקטן לא מצי תרים כדתנן בריש תרומות ה"נ לא מצי מעלה אבל אי סוף הפרשה חשיבא מעלה דאינו אלא מסלק תרומה ממקומה ואפילו קטן מצי עביד:

ואין אחר מעלה. אילו בעה"ב לא העלה אלא אחר לא מהני דהא אחר שתרם בלא דעת בעלים אין תרומתו תרומה כדתנן בריש תרומות:

ואינו דוחה את השבת. דקיי"ל אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט וכ"ש בשבת משום דהוי מתוקן ואי אמרת תחלת הפרשה חשיבא אין מעלין את המדומע דדמי לתורם בשבת:

תמן תנינן. שבת פ' נוטל:

אף מעלין את המדומע באחד ומאה. בסתם מדומע מיירי ואפילו בתרומה ודאי שנפלה סאה תרומה למאה של חולין דתנינן במתני' עולה ואשמעינן דמותר להעלות סאה תרומה מהן בשבת ויהיו החולין מותרין ולא אמרינן מתקן הוא:

אם רצה וכו'. רשב"א פליג עליה כיון דאפשר ליה למיעבד עונג שבת בכי ה"ג ליתן עיניו בצד זה להעלות משם התרומה למוצאי שבת ולאכול בצד אחר אין מעלין:

עבד לה כסוף הפרשה. ומשו"ה שרי להעלותה בשבת. ורשב"א דלא שרי מעלין עביד לה כתחלה ואיפשיטא בעיין דתנאי היא:

אף רשב"א עביד לה כסוף הפרשה. ואי אפרשה קטן ואחר שרי דמי לא מודי רשב"א דאסור לעשות כן בודאי דבתרומת מעשר של דמאי שנפלה למאה חולין הוא דשרי לאכול בלא הרמה אלא במחשבה בלחוד אבל בתרומה שנפלה לחולין לא שרי לאכול בלא העלאה דבדמאי אפילו אתי למינשי ליכא איסורא דאורייתא אבל גבי ודאי אתי למינשי ואיכא איסורא דאורייתא ואפילו בימות החול לא שרינן אא"כ מעלה אלא ע"כ מודי לר' יהודה דבודאי מעלין ולא פליג עליה אלא בדמאי:

ומאי כדון. עכשיו שפירשנו דבדמאי דוקא הוא דפליגי מ"ט דאסר להעלות גבי דמאי:

ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. כיון דאית ליה תקנה בלא העלאה לא עבדינן עובדין דחול: