פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה א:ג:ח

שרשים אין בהן ממש. אתי לסיועי לר' חנינא בן גמליאל דלא חשיבי שרשים מידי ואתי סיפוק דבתר הכי לבטלן:

שמעתינה מן ר' יוחנן. גבי מילתיה דר' חנינא

בן גמליאל או מן שיטתיה. כלומר כדאמרינן בעלמא בפירוש שמיע לך או מכללא שמיע לך. וה"פ שמעת לר' יוחנן דאסר אלו הדברים על הדין הזה או ממקום אחר דא"ר יוחנן חשבת לדמותו כאן:

הקדיש ואח"כ נטע. שהקדיש אילן מתחלתו ואח"כ נטע ילדה אצלו ואח"כ ספקו באילן של הקדש פטור מן הערלה דאהני שרף של הקדש לפוטרו אבל נטע הילדה ועשה שרשים ואח"כ סיפקו באחד ואח"כ הקדישו לאחד חייב בערלה:

ואתון סברין מימר הקדש פטור. מן הערלה:

וזקנה וכו'. מה מצינו דגבי הקדש הקדיש ואח"כ נטע פטור דאהני שרף הסיפוק נגד השרשים כדפרישית וה"נ גבי זקנה:

ולא דמיין. ואי מהך מימרא ילפת לא תידוק דהכא גבי הקדש אילן של הקדש לעצמו חייב בערלה אלו בא לחשוב ולפדותו הילכך אין כאן הפקעה דערלה ומשו"ה פוטר דהא ברשותו לחשוב עליו ולפדותו אבל כי ספקו בזקן דאין שום צד לחשוב עליו ולחייבו והפקעה הויא אין לומר דאהני שרף סיפוק נגד השרשים ולא משני מידי: