פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה א:ג:ז

ילדה סיפקה לזקנה טיהרה הילדה. יחור שנטעו בארץ ועלה דמני ביה ערלה ולקח ראשי האמיר שלו ותחבו תוך זקן והשרף איחה אותו שם טיהר לכל הפירות שצומחין בילדה. וקמ"ל טובא חדא דנטעה בקרקע ונשרשה שם בענין שנאסרה ואעפ"כ חזרה והותרה. ועוד דמועיל שרף חיבור האילן נגד השרשים:

וחש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא תתאחה. כלומר כיון דלאו חיבור מגופיה הוא אמאי לא נימא דהשרשים של הארץ נותנין שרף עד שלא תקבל שרף מן האיחוי דחיבור דלאו מגופיה הוי ואשמעינן דאפי' הכי חשוב האי מיעוטא דחיבור לאקולי וה"נ הכא:

ודחי ר' חנינא דר' יהודה היא. דאמר מתאחה הוא עד שלא תשרש וכיון דטעמא דכ"ז שאינו משריש לעולם מתאחה הילכך לא חיישינן שאינה יונקת מחיבורה אבל במימרא דר' חנינא בן גמליאל דקודם הסיפוק היחור עשה שרשים ואח"כ סיפקו לא חשיב לבטל יניקת השרשים דהוי מעיקרא וכיון דנאסרה לא תשתרי: