פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות ה:ב:ה
Sirilio on Yerushalmi Maasros 5:2:5 (Sirilio on Jerusalem Talmud Maasrot 5:2:5) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →שדה שהביאה שליש וכו'. השתא לר' אבינא ועולא מיירי בשדה של תבואה ובארץ:
התוספת פטור. דבתר שליש הראשון את מהלך:
התוספת חייב. דע"כ לא פליגי רבנן עליה דר' במתני' אלא בסוריא דרבנן אבל בארץ מודו ליה כנ"ל. אבל ר"י ז"ל כ' דר' ורבנן דמתני' בפלוגתא דר' עקיבא ורבנן ובסוריא קא מיפלגי דתניא שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבא אומר התוספת פטור וחכמים אומרים התוספת חייב וסתם מתני' ר' עקיבא היא ע"כ והכי מפ' לה לר' יוחנן לקמי':
שאם היה שני שני. דלעולם מודו רבנן לר' עקיבא דבתבואה הלך אחר שליש ואם השליש הראשון שהיה ברשות גוי גדל בשנה שנייה שדינה מעשר שני אע"ג דהתוספת גדל בשנה שלישית דהוי מעשר עני לא אמרינן השתא קא מתחיל חיובא אלא אינו מעשר אלא שני. וכן אם לקחה בשלישית דהוי מעשר עני וגדל התוספת ברביעית דהוי מעשר שני אפ"ה אין מעשר אלא עני:
שכונס אותה בשביעית. וחייבת במעשרות ואין בה קדושת שביעית ולר' עקיבא אין בה איסור ספיחים:
ואספת את תבואתה ובשנה השביעית. וכיון דסמיכי קראי הכי משמע דבשביעית גופה ואספת ואע"ג דבקרא לא מפ' ביה שליש רבנן הכי קים להו דבתבואה הלך אחר שליש ובר"ה יליף לה מקרא:
אחר שליש הראשון. ומשו"ה לית בה דין שביעית:
הכא אתון אמרין אף חכמים לא חייבו וכו'. הילכך מצי סבר שפיר ר' יונתן בן יוסי כרבנן דאע"ג דרבנן סברי התוספת חייב אחיובא קמא שדו לה וא"כ הך תבואה כשכונסה בשביעית אחיובא קמא שדו לה וחייבת במעשרות ואין בה קדושת שביעית דסחורה וביעור:
כמה דר' עקיבא אמר איסור ספיחים תורה כן ר' יונתן בן יוסי וכו'. כלומר דלדידך דסברת דכי קאמר ר' יונתן בן יוסי אליבא דר' עקיבא הוא דקאמר דסברת דחייב דאמרי רבנן לעתיד לבא קאמרינן א"כ צריכין אנו לפ' דכי נקט בהך ברייתא שליש לגבי דלא תפיס בהו איסור ספיחים קאמר דבעינן שליש דלגבי חלה אדרבה גרן דיליה פחות משליש היא ומכי חיילא עליה חיוב חלה כל מאי דגדלה אח"כ שדינן בתר קמא דהא סבר ר' עקיבא אחר שליש הראשון את מהלך ולגבי חלה כך הוא פחות משליש כמו גבי שאר מעשרות שליש וכי היכי דגבי שאר מעשרות כל מאי דגדל בתר שליש לשליש שדינן ליה בין לקולא בין לחומרא הכא לענין חלה כל מאי דגדלה בתר עשבים אע"ג דבפחות משליש קיימא לההוא גרן שדינן לה בין לקולא בין לחומרא וא"כ גבי תבואה שהביאה פחות משליש לפני ר"ה של שביעית הא מטא גרן דיליה קמי שביעית ובחלתה אין בה קדושת שביעית ואפילו גדלה בשביעית תוספת התוספת שדינן בתר גרן קמא בין לקולא בין לחומרא וא"כ אמאי נקט ר' יונתן בן יוסי גבי תבואה שליש בשביעית לא נקט אלא לגבי איסור ספיחים דלית בה איסור ספיחים:
הביאה פחות משליש לפני שביעית ונכנסה שביעית. ולא עבדה עיסה לגבי ספיחין הוא דאסירא אבל עבדא עיסה לא חלה עליה על חלתה ועל עיסתה קדושת שביעית ומותרת בזמן ביעור ובסחורה דלגבי חלה פחות משליש כשליש דמי כדאיתא פ"ק דחלה:
שמכבר היו עשבים ולא חלה עליהן קדושת שביעית. כלומר דמכיון שנשלם גבול עשבים וגדל משהו טפי על הגבול קמי תשרי תו לא חלה עליה קדושת שביעית אף בחלה ובעיסה דהכי אמרינן פ"ק דחלה דעשבים לא הוי גרן לענין חלה ופטורה והוו עשבים לגבי חלה כפחות משליש לגבי מעשרות אבל גדל טפי מעשבים אע"ג שהביאה פחות משניש חייבת:
הביאה פחות משליש בשביעית. ואית בה חיוב חלה וקדושת שביעית דגרן דילה דשביעית הוא:
מותרת משום ספיחים. אם אכלה קליות דלגבי ספיחים בתר שליש הוא דאזלינן ושריא באכילה ואי עבדה עיסה חלה עליה קדושת שביעית. וברייתא דנקטה לגבי תבואה שליש לגבי ספיחים הוא דקאמרא וברייתא קמייתא דפליגי בה ר' עקיבא ורבנן דנקטא שליש לא קשיא דאשמועינן רבותא לרבנן דאע"ג דגדלה שליש דטפי הוא מפחות משליש אעפ"כ רבנן מחייבי התוספת ואם היינו אומרים דרבנן נמי מודו דבתר שליש הראשון אזלינן דלא מחייבי אלא לשעבר א"כ שפיר מצינן למימר דהא הביאה שליש לפני וכו' ובין שכונס אותה בשביעית ושריא בקליות בין בעיסה מיתוקמא דרבנן לית להו איסור ספיחים תורה כדאיתא התם בשביעית פ' הפיגם ובת"כ ובפ' מקום שנהגו. ושריותא דשרו היינו לגבי סחורה ולגבי ביעור, אבל לדידך הך ברייתא צריך אתה לפרשה לר' עקיבא דנקטה שליש לגבי איסור ספיחים: