פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות ה:ב:א
Sirilio on Yerushalmi Maasros 5:2:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Maasrot 5:2:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →את פירותיו. מפ' בגמ' ואפילו שמוכר פירותיו בהדי שדהו:
משבאו לעונת המעשרות. מפורש בריש מכילתין:
ולא בשביעית. כגון פירות האילן דשרו בשביעית קודם עונת המעשרות:
ואם בכרו. כלומר אם היו בה בכורות שהגיעו לעונת המעשרות והשאר עדיין לא הגיעו:
נוטל את הבכורות. לעצמו ומוכר את השאר:
תבנו. שבלים שנידשו ופעמים שיש בהן חטים שנשארו:
גפתו. פסולת של זיתים שנשארו בו זיתים קצת:
וזוגיו. קרום של פסולת ענבים קרוי זגין והגרעין קרוי חרצן:
שתורם בלבו על הקוטעין. דתניא בתוספתא דתרומות התורם את הגורן צריך שיכוון לבו על מה שבתבן התורם את הבור צריך שיכוון לבו על מה שבחרצנים ועל מה שבזגין ואם לא כיון תנאי ב"ד הוא לתרום על הכל. ולפי אוקמתא דפ' אלו עוברין צריכין אנו לומר דחרצנים כדי נסבה:
קוטעין. שבלים קטועין שלא נדשו:
שבתוך התבן. שאי אפשר בלא חטים:
הלוקח שדה ירק בסוריא. ישראל שלקח מן הגוי הירק ואפילו לא לקח הקרקע. ובגיטין פ"ק אמרינן דסוריא חייבת במעשרות. ובמס' שביעית נמי איתא, וסוריא היינו ארם נהרים וארם שכבשן דוד המלך קודם שנכבשה הארץ שחלק יהושע בן נון לשבטים:
עד שלא בא לעונת המעשרות. בפ"ק מייתי להך מתני' והתם מפ' גבי ירק עונה דיליה:
פטור. דבתבואה אזלינן בתר שליש למעשרות ולשביעית כדאיתא בגמ' ובפ"ק דר"ה וכיון דשליש קמא מיפטר דברשותא דגוי גדל התוספת נמי פטור. וכן גבי ירק עונה דיליה:
ולוקט כדרכו והולך. הוא בעצמו ילקוט הפירות כשלקחה אחר שליש ולא יוריד פועלים לה דמחזי כאילו הוא בעל הקרקע ולא פטרי רבנן התוספת במתני' אלא כשלא קנה קרקע:
אף ישכור פועלים וילקט. דר' יהודה לא גזר:
בזמן שקנה קרקע. דסבר רשב"ג דסוריא דחיובא מדרבנן בעינן תרתי קודם שליש ושיקנה הקרקע דאי לא קנה קרקע אע"פ שקנה עד שלא בא לעונת המעשרות פטור:
ר' אומר אף לפי חשבון. מפ' בגמ' על רישא, ופי' ר"י ז"ל ורבינו שמשון ז"ל דר' את"ק קאי דפטר כשבא לעונת המעשרות אף על מה שמוסיף ברשות ישראל וקסבר ר' דהתוספת חייב וה"ק אע"פ שקנה אחר שבא לעונת המעשרות חייב לעשר לפי חשבון. והרמב"ם ז"ל סובר דקאי ר' אמתני' דלעיל שקנה ישראל מן הגוי פירות קרקעו בא"י וסבר ר' דאם לקחן אחר שבאו לעונת המעשרות דהיינו שליש דאהני שליש ראשון דנוטל ממנו דמים מן השבט ושני שלישין דגדלו ביד ישראל נותנן לבעליהן בלא דמים. וכן פסק בהיל' תרומות פ"א: