פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות ג:א:ו

נימא ר' יוחנן כר' וכו'. ר' יוחנן דאמר לעיל פ' היה עובר דשבת טובלת ואפילו לקטן שלא לצורך השבת ואוכל מהן אחר השבת דאמר כר' דהא שבת דרבנן הוא דקבעא ורמיזא בדברי קבלה דכתי' וקראת לשבת עונג כדאמרינן לקמן וחצר נמי דרבנן קבעא וחזיא לר' דאמר דחצר קובעת אפילו דאין דעתו לאכלן בחצר אלא בראש הגג:

וריש לקיש כר' יוסי בר יהודה. דריש לקיש סבר דשבת לא קבעה אלא שלקטום לצורך השבת ור' יוסי סבר נמי דחצר לא קבעה דרך העברה אלא כשאוכלן בחצר:

ומשני תלמודא ר' יוחנן אתי כר'. כדפרישנא ואפילו כר' יוסי בר יהודה. נמי אתי דשבת חמירא דכי נשרו מאיליהן אע"ג דלא נטלן הוא מהאילן אלא שנשרו מעצמן אסורין דמגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי וכו' אלמא דקדושת היום גורם וה"נ לענין מעשר אילו אכלן בשבת מי לא קבעא ונחתא עלייהו וכיון דנחתא עלייהו נחתא:

חומר הוא בחצר בית שמירה. דס"ל לריש לקיש לקמן בריש הכובש דחצר קובעת מדאורייתא ובפ' הפועלים ס"ל לר' יוחנן הכי ומוכחינן לה מדכתיב ואכלו בשעריך ושבעו גבי מ"ע משעה שנכנס לשעריך ונתת ללוי:

מקח וחצר ושבת אינן תורה. וכ"ש אור ותרומה ומלח ולא נקט הני אלא משום דרמיזי בקראי. מקח, גבי פועל נפטריה ליה מכנפשך מה נפשך אוכל ופטור אף נפשו של פועל אוכל ופטור דהוה אמינא דליחייב כיון דאכיל בשכרו הוה ליה לוקח ומהאי קרא הוה ס"ד פ' הפועלים דלוקח הוי דאורייתא ואסיקנא דלוקח דרבנן ושבת נמי רמיזא דכתיב וקראת לשבת עונג. וחצר רמיזא נמי דכתיב בשעריך ואפ"ה קאמר דהוו דרבנן וכ"ש אחריני דלא רמיזי ולית לך מן התורה אלא שיראה פני הבית דרך שער כדאית' פ' הפועלים:

המחוור שבכולן הוא חצר בית שמירה. ומדאורייתא קבעא חצר אלא דבעינן חצר המשתמרת והיינו בית שמירה כדתנן במתני':