פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות ג:א:יב

שהרוב מכניסין לשוק. למכור בשוק ותנן בפ"ק דמיד נטבלו כדפרישית טעמא שמא ימצא לקוחות מיד וגזרו על מוכר אטו לוקח, הילכך אסור לאכיל ממנה עראי דדילמא למכרה בשוק ממטי לה ונאבדה ממנו:

ומתקנה דמאי. דרוב עמי הארץ מעשרין הן וכולן תורמין תרומה ולקמיה מפרש לה ואזיל:

מכניסין לבתים. ולא למכרה בשוק ממטו לה:

מותר לאכול ממנה עראי. דלא ראתה פני הבית דמאי בעיא התם בשדה שמצאה:

ומתקנה ודאי. דכיון דלא טבלה עדיין ודאי לא עישרוה הילכך מעשר הימנה ודאי:

מחצה על מחצה. מחצה מכניסין למכור בשוק ומחצה להכניס בבתים ולא הכניסה לביתו מתקנה דמאי ולקמיה מפ' לה:

הכניסה לבית מתקנה ודאי. דכיון דמחצה על מחצה הוא ושור שחוט לפניך דהכניסה לבית וטבלא משו"ה מתקנה ודאי:

דמאי מהו שיטבול לודאי. רישא דקתני דרוב מכניסין לשוק מתקנה דמאי:

מהו שיטבול לודאי. דאע"ג שמעשרין הימנה דמאי אמאי לא ניחוש דשמא מן המכניסין לבית היא ולא עישרוה כלל דהא מיעוטא דשכיחא היא ויהא תרומת מעשר טבולה לתרומה גדולה וטבל אף לכהן במיתה ודמאי דקתני הכא דילמא טבול לודאי הוא דקאמר:

ופריך אי חיישי להכי לא נמצאת מקדים. ואיכא איסור לאו דהא מקדים תרומת מעשר לתרומה גדולה וקא עבר אמלאתך ודמעך לא תאחר:

ומשני ר' יוסי בר בון. לעולם דמפריש מעשר ראשון תחלה כדקתני מתקנה דמאי ואח"כ צריך להתנות ולומר אם כלכלה זו מאותם שמכניסין לשוק היא מה שעשיתי עשוי ואין לי לתרום תרומה גדולה ואם לאו לא עשיתי כלום דתוך כדי דיבור מהני לר' יוסי כדאיתא בפ' בתרא דדמאי ואין כאן איסור מקדים:

מחצה על מחצה וכו'. כלומר בהך פיסקא יש להקשות בבבא דמחצה על מחצה דהא תני מתקנה דמאי:

וחש לומר וכו'. ומשני האי דמאי דקתני בסיפא היינו דאינו יכול להפריש כסדר ודאי אלא בקורא שם על מעשרותיו כאחת כדי לסלק טבל ודאי וקושית מקדים כמו ששנינו הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכמו ששנינו בפ' הלוקח מן הנחתום והא דלא משני ר' יוחנן הכי ברישא משום דרישא רוב מכניסין לשוק ודינין דאורייתא בין סנהדרין ובין קטן וקטנה בתר רובא אזלינן כדאיתא בפ"ק דחולין ולקושיית דהא שכיחא דלא מעשרי סגי בתנאי וא"ל לא עשיתי כלום אבל בסיפא שקולים הן דפלגא ופלגא נינהו הילכך לא סגי אלא בקורא שם על מעשרותיו: