פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות ג:א:י
Sirilio on Yerushalmi Maasros 3:1:10 (Sirilio on Jerusalem Talmud Maasrot 3:1:10) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →אהן פטור דתנינן הכא. האי פטור דתני ר' מאי טעמיה:
וכה אתינן מיתני וכו'. בתמיה כלומר וכי הכא שייך לשנות אוכל עראי והא קיצץ איכא וכלוקח הוי:
אלא משום הבקר. דכיון דרעים הן מפקר להו ולא חשיב גבייהו קיצץ:
אסורה משום גזל. כדמפ' ואזיל דהוא דבר שיש בו סימן ולא מייאשי מיניה בעלים דסבר אתן בה סימן וניהדרוה ניהלי:
חייבת במעשרות. כל זמן שהיא גזל לא שייך למיתני חייבת דכי נמי מיעשרא אסירא אלא כשעבר זמן דשריא כגון דידע דמייאש כגון דעברי שיירת גוים מיד דודאי בעלים אמרי גוים שבאו אחרי שקלי לה אז חייבת במעשר:
דעת בעלים עליה. השתא דאינה אסורה משום גזל אסורה משום טבל למה שעד עכשיו דאייאש דעת בעלים עליה וכיון דמצאה מחופה טבולה הויא כדתנן בפ"ק ואפילו דפירותיה אפשר דהן הפקר:
עד היכן. ימצא אותה שיהא אסורה משום טבל, ומפ' עד כדי שיכול לתרום מן המובקר. כן מצאתי בספרים. ולבי אומר לי שהענין כן עד כדי שיכול למלאת כלכלה מן המובקר כגון שהוקפלו המקצועות דנדרים, אבל אין לשון לתרום מיושב לי. ומצאתי נוסחא דגריס שיכול לתרום מן המחובר. והכי פי' בתוספתא תני כיצד הוא עושה עושה אותה דמים והכא תני דחייבת במעשר ולא תני עושה אותה דמים. ומפרש עד היכן מעשרה לכלכלה גופה ולא בעי עשיית דמים, וקאמר כדי שיכול לתרום מן המחובר, פי' שיש בה כל כך תאנים שיש בה כדי תרומה ומעשר דמצי לתרום שלם ולעשר שלם אבל אם אין בה כל כך לתרום מינה ובה ובעי לעישורי או לתרום שלם ממקום אחר ולא מצי דדילמא הוי מן הפיטור על החיוב, דדילמא בעלים מהפקירא לקטינהו:
עושה אותה דמים. ואומר כך שוה ועולין התרומה כך וכך וכיון דעושה אותה דמים עושה אותה טבל ומפריש ואוכלה והיינו דתניא בתוספתא עושה אותה דמים. ור' חגיי מייתי ראיה מן הכא דכי בעינן לחיובה משום טבל היינו בעושה אותה דמים אבל לא בהכניסה לבית, והיינו טעמא דר' גבי שכרו לנכש בזיתים דהוי מטעם הפקר. ולענין הלכה נראה דבפ' הפועלים משמע דאי קיצץ אפילו שהוא אוכל מן התורה אינו אוכל אלא אחת אחת דלא כי סוגיא דהכא. והרמב"ם ז"ל (הל' מעשר פ"ה הל' י' והי"א) פסק כי סוגיא דהתם, וכתב השוכר את הפועל לעשות עמו בפירות בין בתלושין בין במחוברין הואיל ויש להן לאכול מן התורה אוכלין ופטורין מן המעשרות וזה בלא תנאי הוא. קיצץ הפועל שיאכל ליטרא של זיתים אוכל אחת אחת ואם צירף לעשר דהואיל ואוכל דבר קצוב הרי זה כלוקח שאם צירף נקבע. לא קיצץ אלא היה אוכל כדין תורה מצרף ואוכל כל מה שירצה והוא שלא יספות במלח. ע"כ. וקשה על זה שפסק שכרו לנכש עמו בזיתים והיינו אוקמתא דהכא דלסוגיא דפ' הפועלים אין צורך לאוקומה לנכש דהתם גבי למסוק אמרינן הכי. ונראה שמדקדק הרב ז"ל ליישב שתי הסוגיות דכי אמרינן התם דקיצץ גבי מוסק דשתים לא יאכל אין פירושו כדברי רש"י ז"ל שפי' קיצץ התנה עם בעל הבית ע"מ שיאכל דהוה ליה כעין מקח ע"כ, דאי הכי קשיא שמעתין דאמרינן דכ"ע מודו דאוכל כדרכו ופטור אלא ה"פ שהתנה שיאכל ליטרא או שני ליטרין בההוא אמרינן דהוי מקח אבל פסק עמו שיאכל לא הוי מקח דתנאו דאורייתא ורחמנא זיכה לו ולא נתכוין אלא לומר דאינו מוחל מה שזכתה לו תורה. והשתא שתי הסוגיות לא פליגן אהדדי ומאן יהיב לן מעפריה דמר ומיילינן לעיינין: