פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות א:א:ד
Sirilio on Yerushalmi Maasros 1:1:4 (Sirilio on Jerusalem Talmud Maasrot 1:1:4) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →מדבריהם. משום סייג ומשום תקנת חזקיהו דכתיב ותבואת שדה דהיינו כל הגדל בשדה והיינו ירק ולאו מדאורייתא דכעין הפרט מרבינן דהיינו מכניסן לקיום ובת"כ גריס ת"ל וכל מעשר והכא ל"ג דס"ל דקיי"ל כאיסי דמדרבנן נינהו ומשמע מהך סוגיא דכל אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ לקיום דמדאורייתא חייב במעשר ובתרומה כעין הפרט והכי מוכחא מתני' דתנן פ' י"א דמס' פרה דבלה של תרומה שנפלה למי חטאת נטלה ואכלה אם יש בה כביצה בין טהורה בין טמאה המים טמאים והאוכלה חייב מיתה והיינו זר האוכלה דתרומה טמאה לזר במיתה אלמא דתרומת תאנים אית בה מיתה. ועוד ראיה מפ' אלו הן הלוקין דתניא ר' יוסי אומר כהן שעלתה בידו תאנה של טבל ואכלה לוקה אחת וכן מוכתא סוגיא דפ' העור והרוטב דגרס התם על ההיא דתנן בפ' בתרא דתרומות דבש תמרים ויין תפוחים ושאר מי פירות של תרומה וכו' במאי קמפלגי ר' אליעזר סבר דון מינה ומינה מה בכורים משקין היוצאים מהן כמותן אף תרומה נמי משקה היוצא מהן כמותן ומינה מה בכורים אפילו שאר מינים אף תרומה נמי אפילו שאר מינים ופירושה אף תרומה נמי שהפרישה בפירות כגון תותים ותפוחים כיון דתרומה נוהגת בפרי אע"ג דאינה נוהגת במשקין שלהן אלא בתירוש ויצהר בלבד הנך משקין כיון דמפירות תרומה זבו הרי הן כתרומה ור' יהושע לא פליג עליה אלא דמשקין דשאר פירות לא הוו תרומה דס"ל דון מינה ואוקי באתרה אבל הפירות עצמן מודי ליה ואי ס"ד דאין באילן חיוב תרומה אלא זיתים וענבים ותו לא במאי פליגי. ורש"י ז"ל משום דס"ל דאין בתרומה אלא דגן תירוש ויצהר מדאורייתא הרגיש זה שם ודחק הסוגיא, עיין עליו. גם הר"ז הלוי ז"ל כתב האי דון מינה ומינה לאו דוקא קאמר דהא תמרים ורמונים גופייהו אין תרומתן תרומה אלא מד"ס ואינו נכון. ועוד ראיה מפ' הערל דגרס התם אמר ר' יוחנן לריש לקיש מי סברת תרומה בזמן הזה דרבנן א"ל אין שאני שונה עיגול בעיגולין עולה א"ל והלא אני שונה חתיכה בחתיכות עולה אלמא דס"ל לר' יוחנן דעיגול בעיגולין דאורייתא דומיא דחתיכה של חטאת שנתערבה בחתיכות דמייתי התם וכן משמע בפ' בכל מערבין נמי דבעינן התם למימר בחזקת שליח עושה שליחותו ואפילו בשל תורה ומוכח לה מתרומת תאנים. ועוד שכבר דקדקתי בפ"ק דפאה דסוגיא דפ' ראשית הגז מוכחת דחייבין בפאה עדשים ופולין ושאר קטניות מדאורייתא בין לרבנן בין לר' יוסי ותנן כל החייב בפאה חייב במעשרות ומשמע דמדאורייתא תנן לה ומכל הני פסק הרמב"ם ז"ל פ"ב דהילכות תרומות דכולהו הוו דאורייתא וז"ל כל אוכל אדם הנשמר וגידוליו מן הארץ ויש לו בעלים תייב בתרומה ומצות עשה להפריש ממנו ראשית שנאמר ראשית דגנך תירושך ויצהרך מה דגן תירוש ויצהר מאכל בני אדם וגידוליו מן הארץ ויש לו בעלים שנאמר דגנך אף כל כיוצא בהן חייב בתרומות ומעשרות. עוד כתב בההוא פירקא הירקות אע"פ שהן מאכל בני אדם אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהם לפי שנאמר במעשר תבואת זרעך תבואה דוקא שמכניסין אותה לקיום וכיוצא בה אבל הירקות אינן בכלל התבואה וכן יראה לי שה"ה בתרומה שהרי נאמר בה דגנך כל הדומה לאלו אבל תרומת ירק מדבריהם למעשר ע"כ. ויש אחרים חולקין וסוברין דכולהו מדרבנן וסוגיין אסמכתא היא והאי מזרע הארץ מפרשי לה דהוא דגן דהיינו חמשה מיני תבואה ופרי העץ היינו תירוש ויצהר וכן דעת רש"י ז"ל ודוחקין עצמן ליישב המקומות שהזכרתי ומייתו ראיה מפ' כיצד מברכין דאמרינן התם מעשר צלף דבארץ גופה מדרבנן ובפ"ק דר"ה נמי אמרינן מעשר חרובין דרבנן ובפ' אלו עוברין נמי אמרינן מעשר תבלין דרבנן ובריש ביצה נמי אמרינן האי תנא תנא דליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן לא בטיל ובפ' מעשר בהמה נמי אמרינן הני מדאורייתא שאר מיני דרבנן. ומה שהקשו מההיא דצלף לא קשיא דאדרבה משם ראיה דספרים ישנים לא גרסי מעשר אילן אלא מעשר צלף ומיני נצפה תני להו במנין דהקלין שבדמאי ואמר עלה ר' יוחנן דה"ה ודאי וטעמא דבאין מן ההפקר כדאיתא התם. ופסק הרמב"ם ז"ל כוותיה פי"ג דהילכות מעשר ואפילו לפי גירסא דכיצד מברכין דגרסינן בהו הא ודאי חייב ואי אמר ע"ה דלא עישרן מחייבי ומשמע דס"ל לתלמודא דידן כריש לקיש הא נמי לא קשיא דמש"ה הואי דרבנן דלא דמי להני דכולהו הני מינין נשמרין ומיני נצפה יש שאינן נשמרין ועמי הארץ לא חשידי בהו ומדרבנן מיחייבי. ומה שהקשו מההיא דחרובין כתב הרמב"ם ז"ל פ"א דהילכות מעשר שני והחרובין אע"פ שחנטו פירותיהן קודם ט"ו בשבט מתעשרין להבא הואיל והן מתעשרות מד"ס ויראה לי שאין הדברים אמורים אלא בחרובי שיטה וצלמונה וכיוצא בהן שאין ראויין למאכל רוב האדם והן הן שמתעשרות מד"ס אבל שאר החרובין יראה לי שהן כשאר פירות האילן ע"כ. והשיג עליו הראב"ד ז"ל וכתב דחרוב ושיטה וצלמונה פטורים הם לגמרי ודעתו ז"ל נכונה דודאי התם לא מיירי בחרובי שיטה וכו'. אבל נ"ל על דרך הרמב"ם ז"ל דחרובין הוו מדרבנן דלא דמו לפרטא דדומיא דדגן תירוש ויצהר בעינן דכל מינן מיחייב אבל הני מדרבנן נינהו דרובן נמצאים ביער ותבלין נמי לא קשיא דכבר פי' רש"י ז"ל דבפלפלין מיירי ופלפלין ותיאה וחמס תנן בהו במס' עוקצין דלא מיטמאין טומאת אוכלין וכיון דאין בהן טומאת אוכלין לית בהו מעשר כדתנן במתני' כל שהוא אוכל וכיון דלא חזו בעינייהו אלא לתת טעם בקדרה לא מיחייבי אלא מדרבנן ואפילו נאמר דמיירי בגרגיר וכיוצא בה לא הוי אלא מדרבנן דאין מכניסו לקיום ולא מרבה בשמעתין אלא זרע שום וזרע גרגיר דדמו לקטנית דמכניסו לקיום וליטרא קציעות לאו ראיה היא דקסבר האי תנא דתרומה בזמן הזה דרבנן וכמו שמפורש פ' שלש ארצות בארוכה ודפרק מעשר בהמה נמי לא קשיא דה"ק הני דהוו דגן אין דלאו דגן לא ופי' דגן כל מידי דמידגן שעושין ממנו כרי וכבר פירשו בפ' הנודר מן הירק וכפרוץ הדבר אתי למעשר ירק ופירות האילן ופירות האילן דקאמר דהוו מדרבנן דבר הלמד מענינו הוא דאין מככיסו לקיום או שאין כל מינו נשמר ונמצאו דברי הרמב"ם קיימין. ודעת הראב"ד ז"ל בהשגותיו דכל פירות האילן מדבריהם חוץ מזיתים וענבים וכן כתב בפ"א דהילכות מעשר וכן דעת רש"י ז"ל בפ"ב דכתובות ובפ' הערל ובפ' העור והרוטב וכן דעת התוספות בפ' מעשר בהמה ודעת רבנו שמשון ז"ל. ושוב מצאתי להראב"ד ז"ל שחזר בו וכתב לסוף ימיו זה הלשון אבל שאר מינין תרומה נוהגת בהן וכן מעשרות אבל אין חייבין על תרומתן מיתה ולא על טיבלן וחוץ מזה ומזה אף אם נאמר שאין חייבין מן התורה אם קרא עליהן שם יש עליהן קדושת תרומה מן התורה ומדמעת כשל תורה ובמשנת בכורים פ"ב שנינו חומר בתרומה שאין בבכורים שהתרומה אוסרת את הגורן ונוהגת בכל הפירות מה שאין כן בבכורים וכל מה ששנו בהן דבר תורה דוק ותשכח ע"כ. וזאת הסכמתו אנו שומעין וכיון דחזקיה תיקן שאר פירות כיון דאנו קורים להם שם פשיטא דכל תרומתן ומעשרותן טובלין. ולענין מיתה אין חיוב מיתה אלא בנשמר ומכניסו לקיום ואוכל וגידוליו מן הארץ כדאמרן ולא אמינא דלקיטתו כאחד בעינן דהא תאנה אין לקיטתה כאחד ואפ"ה רחמנא רבייה לענין בכורים ובכורים קרויין תרומה דרחמנא קרנהו תרומה דכתיב ותרומת ידך ודרשינן בפ' הערל אלו הבכורים ואמרינן נמי בהו דון מינה ומינה אלא מאי דממעטינן כעין הפרט אין מכניסו לקיום ממעטינן: