פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ה:ד:ה

שאין נותנין מעשר לכהונה. דר"ג סבר נמי כר' יהושע דמעשר ראשון דוקא ללוי ולא לכהן דהא הכא כהן הוה בהדייהו דהיינו ר' אלעזר בן עזריה שהיה כהן ולא יהיב ליה מעשר ראשון אלא לר' יהושע בן חנניה שהיה לוי ובהכי לא הוה צריך תו לומר תרומת מעשר שבו נתון לפלוני:

שנייא היא שהיה ר' יהושע בן חנניה תמן. כלומר והיה יכול לזכות לכולם טוב הוא מלתת שתי מתנות לאדם אחד כדאמרי' בעלמא כל הנותן מתנותיו לאחד מביא רעב לעולם ובמה שעשה זכו כולם כדתנן במתני':

שהיה ג"כ צריך לזכות. דלא סגי בקריאת שם לחוד כדמשמע רישא דמתני' אלא צריך ג"כ שיזכה לכל אחד בחלקו כמו שעשה ר"ג ולהכי מייתי לההוא עובדא לפרושה לרישא ולא סגי בקריאת שם:

ובפירות מחוברין לקרקע. ר' אושעיא מוסיף אדרבי חנניה דתו שמעינן ממתני' דאפילו בזכות לכל א' לא אהני אלא שהיו הפירות נתונין שם וצבורין שם דזכי בהו אגב קרקע שהשכיר כדתנן ומקומו מושכר לו דס"ל לרב הושעיא דצבורים בעינן ולא במקום אחר ומהך מתני' מוכחינן לה בגמ' דילן בפ"ק דקידושין:

ודחי לה סתמא דתלמודא דלעולם מהכא לא תידוק צבורין דאילו קופתו של ר"ג מלאה פירות טבולים ונתונה תוך ביתו של ר' יהושע דהיינו בעל ראשון דקתני במתני' ואמר ר"ג יזכה ר' יהושע במעשר שבה אע"ג דהן צבורין ואין צריך לו להשכיר:

כלום עשה ר"ג כלום עד שיסיים. המעשר לצפונה של קופה או לדרומה כדאמרינן בפ' התורם קישות אלא על כרחיך מאי אית לך למימר לישנא קייטא נקט ולקרות להם שם דקתני היינו שיועיל כגון שיסיים וסמך אמאי דתני בדוכתה ה"נ לישנא קייטא נקט שאירע לו כן שהיו צבורין אבל אין ה"נ דאפילו היו מונחין במקום אחר בשכירות מקום אחר סגי דלא בעינן צבורין: