פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ה:ד:ד

ממעטני זיתא. אפילו ממעטני זיתא מקום קיבוץ הזיתים להתחמם זה עם זה שיהא נוח השמן לצאת. בגליל היו זיתים מרובין ובדרום חטין מרובין:

מן עומרי שבולייא. אפילו מן עומרי וכו' קודם מירוח:

גליל ודרום מא"י הן ואין צריך להודיען על העיבור שקרובים הן לב"ד וב"ד מודיעין להן ע"פ השלוחים כדתנן בר"ה אבל לבני גולה שרחוקים צריך להודיעם על העיבור שלא יאכלו חמץ בפסח. ע"כ פירשתי הברייתא הזו על דרך פי' רש"י ז"ל בסנהדרין ואין דבריו נכונין בעיני שטעו ר"ג וזקנים בפי' דמקצה שלש שנים ועוד דמתני' לא קאמ' דאתא ר' עקיבא לאשמועינן אלא מאי שלא באו לעונת המעשרות שפטורין וכו' ולדברי רש"י ז"ל בתרתי טעו. אבל הנכון דר"ג וזקנים לא פליגי אדר' עקיבא בפי' מקצה שלש שנים דכ"ע סברי דבשנה רביעית קיימא לא שנה השלישית אלא באת כל מעשר תבואתך פליגי דר"ג סבר דאפילו לא הגיעו לעונת גרן המעשרות בשלישית וה"ה ברביעית דחייבין בביעור כיון דטבל מיהת הוי. ור"ע סבר דלא סגי בטבל אלא דחזי למעשר בעין הוא דבעינן וכבר פי' דעונת דקאמר עונת גרן הוי דלפחות הוי טבל דאסור לאכול אכילת קבע כדאיתא בפ"ק דמס' פאה, ואיברא דמטעם טבל דקרוי קדש צריך לבער דהא קא בעי להתודות ביערתי הקדש מן הבית וכל קדש במשמע וטבל קרוי קדש כדאמר בסנהדרין ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה' בעתידין ליתרם הכתוב מדבר אלא כיון דכתיב את כל מעשר תבואתך משמע דוקא דחזי למעשר בעין כגון מירוח או שמן לעוקה ולהכי מוכרחין אנו לפ' ביערתי הקדש זה מ"ש ונטע רבעי ולאו אטבל קאמר והכי תנן לקמן וסתמא כר' עקיבא: