פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ה:ג:ד

בשנה ההיא אתה זקוק לבערו ולא בשאר השנים שעברו. ובסמוך מפרשי לה אמוראי:

ואי אתה זקוק לבער ירק שיצא מר"ה ועד הפסח. דלא תימא כסברת ר"ג דלקמן כיון דברביעית מתודין ומ"ש נוהג בה נימא דיבער נמי מ"ש דשנת רביעית גופה כגון דירק:

ת"ל בשנה ההיא. ואשנה השלישית קאי במעשרות דידה ולא של רביעית. וקשה לי דירק מעשר שלו מדרבנן הוא דמחייב ואמאי קא ממעט ליה מקרא. וי"ל דבא ללמד על מעשר אתרוג דדינו כירק בתר לקיטה א"נ בירק דמכניסן לקיום קאמר כגון שומים ובצלים דמעשר שלהן מדאורייתא דהא חייבין בפאה ותנן כל שחייב בפאה חייב במעשרות. א"נ דבתבואה פחות משליש שאסורה חלתה לזרים ולוקין עליה קאמר ומפני שלא גדלה שליש קרי ליה ירק ולקמן אפרש דלדעת רש"י ז"ל דר"ג וזקנים פליגי אהך ברייתא ור' עקיבא הוא דדריש לה:

שאינו מתודה בשלישית אלא ברביעית. ואפילו שתורם בכל שנה כדינה מעשרותיה כהלכתן ומסרן לבעליהן ומ"ש ובכורים נמי אכלן תוך מחיצתן לא יתודה אלא ברביעית וזקוק לבערו דקתני היינו לומר פרשת זמן הביעור דכתיב בה ביערתי הקדש קאמר:

אינו מעכב וידוי אלא ברביעית. דאם לא התודה אלא בד' יצא דאין עיכובא אלא בד' ואם התודה בכל שנה כ"ש דעדיף טפי דחביבה מצוה בשעתה:

עבר והתודה. בג' או בב':

על דעתון דחברייא פסול. ולא יצא ידי חובתו דהא קאמרי אינו מתודה:

על דעתיה דר' הילא כשר. דהא קאמר דרביעית הוא דמעכב אבל בשלישית כ"ש דעדיף: