פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ה:ג:ג
Sirilio on Yerushalmi Maaser Sheni 5:3:3 (Sirilio on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 5:3:3) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני · free full Hebrew text
Open in the reader →מה ת"ל. כלומר תרי קראי למה לי:
יכול פעם א' בשבוע. כלומר אילו כתיב קרא דכי תכלה הוה משמע דשנת הביעור כדי שיתודה הוי פעם א' בשמטה כדכתיב בשנה השלישית ואז בשנה ההיא מחייב להפריש מעשר עני כדכתיב שנת המעשר. שנה שאין נוהג בה אלא אחד משני מעשרות שנוהגים בשתי שנים שקדמו ששנה ראשונה של שמטה נוהג בה מעשר ראשון כמו שנא' כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר ומ"ש נמי דכתיב עשר תעשר וגו' שנה שנה ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' דהיינו השני שהוא טעון מחיצה הרי כאן שני מעשרות בשתי שנים הראשונים ולמדך כאן בשנה השלישית שאין נוהג מאותן שני מעשרות אלא האחד ואיזה זה מעשר ראשון שאין לו הפסק שקרוי נחלה כדאמר בר"ה עכשיו בשנה הזו תחת מ"ש תן מ"ע וזהו שנאמר כאן ונתת ללוי זה מעשר שלו לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני כמו שכתב רש"י בפרשת תבא. ומנין שחייב להפריש מעשר עני גם בששית ולבער בסוף ששית דהיינו בשביעית ת"ל מקצה שלש שנים לסוף כל שלש שנים תעשה כסדר הזה וזהו שאמר תוציא את כל מעשר תבואתך שהפרשת והנחת בשעריך מה שהנחת בשעריך דהיינו מ"ש שהנחת בשעריך שלא היית יכול לאכלו דטעון מחיצה תוציא מן הבית ובאותה שנה של סוף כל שלש ובא הלוי ותן לו שלו והגר והיתום ותן שלהם והרי כאן בסוף כל שלש ושלש מצות ביעור והפרשת מעשר עני. ביעור דכתיב תוציא וכו' והנחת בשעריך דהיינו מ"ש וכיוצא בו דהיינו בכורים לרבנן, והפרשת מעשר עני דכתיב ובא הלוי וגו':
כיוון בר"ה. מיד בר"ה כמו יקבענה כיוון דפר' כל שעה. כלומר ותו איצטריך קרא דמקצה שלש שנים ללמד דין אחר דאילו נאמר בשנה השלישית הייתי אומר דבתחלתה של שנה השלישית מיחייב בביעור וכי תכלה לעשר דקאמר הייתי אומר היינו בשני המעשרות של שתי שנים שקדמו ראשונה ושנייה:
ת"ל מקצה שלש אין מקצה אלא בסוף. דהיינו סוף השלישית שהיא תחלתה של רביעית ובשנה השלישית דכתיב בקרא דכי תכלה היינו משום דמעשרות שאתה מפריש מן הפירות אפילו שתלקטם ברביעית או בשביעית לא תדון אותם אחר לקיטתן אלא אחר גדילתן שגדלו שליש בשלישית שעברה ומעשר עני אתה מפריש מהן ולא שני כדין רביעית או הפקר כדין שביעית ואפילו אם ליקטן או מירחן ברביעית או בשביעית וה"ק כשתגמור להפריש מעשרות של שנה השלישית שגדלו בשלישית ואתה גומרן ברביעית כדמסיים ואזיל קבע שנת הביעור:
יכול כיוון בראשה של רביעית וכו'. כלומר ואילו נאמר קרא דמקצה שלש שנים ולא נאמר כי תכלה הייתי אומר בסוף כל שלש אני חייב בביעור דהיינו תחלת רביעית ושביעית:
בר"ה שלהן. כשתשלים לעשר את כל הפירות והרי אילנות יש הרבה שנלקטין אחר הסוכות: