פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ה:א:ו

ואומרת לך פרוש. והכא כי חזי ציון פורש: מכאן שמציינין על העצמות. דאפילו מנפל שאין בו רובע הקב מיטמו במגע ובמשא ובאהל כדתנן באהילות אבל על עצם כשעורה לא מציינין כדאיתא בפ"ק דמ"ק דלא מטמא אלא במגע ובמשא ואדם העובר שם אין מצוי ליגע ולישא דלא אזיל התם ע"י ניפוח:

אדם מכאן שמציינין על השדרה ועל הגולגולת. השדרה עם הצלעות קאמר דאז מיטמאה באהל כדאמרי' בתוספתא דאהילות ולהכי דריש ליה מאדם שהצלעות הן כפופות מאד וניכרין שהם מאדם:

ובנה מכאן וכו'. ובנה דריש כעין בעיין מדלא כתיב ושם עליו ציון:

אצלו במקום טהרה. מדלא כתיב ובנה עליו ציון. והכי אמרינן בריש מועד קטן דאין מעמידין ציון ע"ג הטומאה. והטעם פי' רש"י ז"ל דכי נגע בציון כדי לתקנו דלא להוי טמא ויפסיד טהרותיו אם יש עמו טהרות דהא מאהיל. ואית דמפרשי דאדם שיעבור לשם ויש עמו טהרות ולא יראה הציון עד שיהא עליו ונמצא שמאהיל על הטומאה שתחת הציון ולכך בסמוך לפני הטומאה עושין ציון ע"כ:

להיות מוציא מביתו. דאין מוסרין דמאי לע"ה: