פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ה:א:ד

לפי מה שהוא. לפי איסורו והיינו כדמפ' במרובה:

בסיקרא. לקמיה מפ' מאי סימניה:

מפחמין אותן. לומר דטעונין שריפה כדכתיב ואשיריהם תשרפון באש וכתיב פחם לגחלים:

אפר מקלה. דהאי נמי בעי נתיצה כע"ז דכתיב ונתץ את הבית ומפני שאין חומרתו כמו ע"ז דתופסת דמיה מה שאין כן באבנים מנוגעות נקיט אפר מקלה דדמי לפחם:

מקום עגלה ערופה. דאסיר בחרישה ובעבודה כדכתיב אשר לא יעבד ולא יזרע:

בחגורה של אבנים. דלא שייך באבנים חרישה וזריעה:

וחש לומר שמא אילן וכו'. אברייתא פריך דמאי סימנא דאילן של הקדש בסיקרא שמא יחשבו דהוא אילן המשיר פירותיו:

סוקרין אותו בסיקרא. ומפ' בס"פ בהמה המקשה כי היכי דלחזיוה אינשי ולבעו רחמי עליה כדתניא וטמא טמא יקרא צריך אדם להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים:

ומטעינין אותו אבנים. מפ' התם כי היכי דניכחוש חיליה ופי' רש"י ז"ל שמרוב שומנו הוא משירן:

ומבהתין ליה דיעבד. כלומר מביישין אותו אחר שיעשה פירותיו:

תמן הוא דלא יתיר פירות. הסיקרא הוא להבחין שלא ישיר פירותיו וכבר רואין פירותיו נושרין סביבותיו ומבינין:

ברם הכא דיעבד בתחלה. עושין הסימן בתחלה קודם שיבא לידי פירות הילכך מבחינין דאילן דהקדש הוא:

ולמה לית אנן אמרין חוט. ולמה לא נתרץ תירוץ אחר שהחילוק הוא דאילן המשיר פירותיו סוקרו כל משך גזע שלו ואילן דהקדש אין סוקרין בו אלא כמין חוט חוגרין אותו באמצעו שכן מצינו בהקדש חוט הסיקרא:

דתנינן תמן. במס' מדות:

חוט של סיקרא חוגרו למזבח באמצעו. כנגד המקום שאמרה התורה והיתה הרשת עד חצי המזבח והוא להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים כדתנן בריש מס' קינין עולת העוף למעלה וחטאת העוף למטה:

בסיקרא הקדש. כותב עליו הקדש בסיקרא: