פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ד:א:א

ממקום היוקר למקום הזול. שהוליכן ממקום למקום אחר לפדותן שם:

פודהו כשער מקומו. כשער מקום שהוא שם בשעת פדייה ובגמרא מפרש דדוקא דיעבד ואפילו ממקום הזול לפדותן במקום היוקר אסור לכתחלה דגזרינן הא אטו הא:

השבח לשני. מה ששוין בעיר יותר ההוא למ"ש הוא ומה שהוציא עליהן להביאן לעיר ישלם מביתו:

פודין מ"ש כשער הזול. סאה של פירות מעשר כשבא לפדותה בכסף אין לשערה כפי מה שירויח החנווני אלא כפי מה שיקחנה מן הגננים דדרך חנוני ליקח בזול דהיינו לעולם בין בשעת הזול בין בשעת היוקר ותניא בתוספתא הפורט דינר כסף למ"ש כמות שהחנווני לוקח ולא כמות שהוא מוכר פי' כשבא לפרוט הסלע על פרוטות ולוקח אגודות ירק יחלל סך אגודות על סך פרוטות וסך האגודות היינו מה שהחנווני לוקח מן הגננים ולא כדרך שהוא מוכר:

כמות שהשלחני פורט. כשבא לחלל מעות כסף או פרוטות על סלע וכשהשולחני מחליף הסלע לפרוטות או למעות נקרא פורט ואז מקבל הפרוטות כשער בית המטבע ח' באיסר או ששה באיסר וכשרוצה להחליפן בסלעים לאנשים דרך לתת מעה פחות לפורטים וכשמקבל הסלע נקרא מצרף לשון צירוף שחלקים רבים מקבץ בידו לחלק א', וקתני הכא דאדם שיש לו מעות ממ"ש שיעור סלע ובא לחלל המעות בסלע מונה מעות בסלע כמו שהשולחני לוקחן לעצמו דהיינו כשלוקחן מבית המטבע לפרוט ולא כמו שמוכרן והכי תניא בתוספתא המצרף דינר זהב למ"ש כמות שהשלחני פורט ולא כמות שהוא מצרף:

אין פודין מ"ש אכסרה. בשומא בלא מדה ולא משקל:

פירות שהרקיבו או מעות שהחלידו. שאומדים כמה כורים יש בכרי הזה דתניא בתוספתא אין פודין מ"ש אכסרא כיצד היו לו פירות מרקיבין ומעות מחלידין לא יאמר כמה אדם רוצה ליתן בצבור זה וכמה אדם רוצה ליתן בכרי זה אלא אומר כמה אדם רוצה ליקח לו פירות בסלע כמה אדם רוצה ליקח לו מעות בדינר. ופי' ר"י ז"ל אומר כמה מעות חלודות אדם רוצה ליקח בסלע ומחלל עליהן פירות ששוין סלע מאחר שאמרו לו כי אלו המעות שוין סלע וכן כמה פירות נרקבים אדם לוקח בסלע:

נפדה ע"פ אחד. על פי שומת לוקח א' בקי:

על פי ג'. מפ' בגמ' ע"פ ג' לקוחות דהיינו סוחרים בקיאים במקח וממכר:

יין שהקרים שהתחיל להחמיץ:

מעות שהחלידו שהעלו חלודה ונשתנו מראיהם: