פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ג:ו:ד

בהמה טמאה מהו שתטעון וכו'. כגון שהקדיש חמור או סוס לבדק הבית ומת מהו שיפדה דס"ד דדוקא כי אקדיש בעל מום קבוע לבדק הבית או למזבח בעי העמדה והערכה ואם מת יקבר דמצינו דמתפסי לקדושת מזבח ואסורין בגיזה ועבודה כגון בתמורה הילכך חשיבי חיותן ובעי העמדה והערכה אבל סוס או חמור דלית ביה שום צד מזבח הוו כמו עצים ואבנים ולא קפדינן אהעמדה והערכה:

חיה טהורה. צבי דמתני':

טעונה העמדה והערכה. כדמוכח מתני':

בהמה טמאה לא. כלומר הייתי אומר בהמה טמאה לא בעיא דדמיא לעצים ואבנים אבל השתא דשמעינן להא דר' יוחנן גבי חיה דבעיא שמעינן נמי גבי בהמה טמאה דבעיא דהא חיה נמי לא חזיא למזבח ואפילו בתמורה ואפילו הכי קתני מתני' דבעיא העמדה והערכה והכי נמי גבי בהמה טמאה:

לרבות את המתה. שהקדישה אחר שמתה מצי פריק לה ודריש לה מריבוי כל:

מה בהמה טמאה מיוחדת. דיש לה פדיון:

אף אני ארבה. המקדיש את הבהמה שמתה שיש לה פדיון ואף על פי שאין לה עמידה:

הואיל ושוה שעת פדיונה לשעת הקדשה. אלמא דבהא תלי מילתא דשוה שעת פדיונה לשעת הקדשה אם כן אפילו בהמה טמאה נמי כיון דבשעת הקדשה היתה חיה בשעת פדיונה נמי בעיא שתהא לה חיות. ונראה לי כיון דשמעינן ר' יוחנן דטעמא דמתני' משום קדשי בדק הבית נגעו בה, אם כן טעמא דסיפא דלקחו שחוט ונטמא דיפדה הוא דגבי קדשי בדק הבית נמי דנו הכי:

מתני' אמרה. דהמקדיש מתה בת פדיון היא אף על גב דאין בה עמידה:

חמור מועלין בה ובחלבה. משנה היא במסכת מעילה פרק ולד חטאת וקאמר השתא והא חלב לאו בר העמדה הוא ואפילו הכי קתני דמועלין בו וכל שמועלין בו טעון פדיון וכיון דקתני מועלין למדנו דבר פדייה הוא אע"ג דאין בו עמידה משום דשוה וכו':

אין תפתריניה לשום הילכות מיתה לא יכיל. כלומר טעמא דחלב לאו משום דינא דמקדיש מתה הוא דהא תני חמור בהדה ואסיקנא לעיל דבהמה טמאה כי אקדשה חיה בעיא העמדה והערכה. אלא טעמא הוא כדאמר במעילה משום גידולין דהקדש נגע בה:

תפתר כר"ש. כלומר לעולם נוקי מתני' בהילכות מיתה וכברייתא דלעיל ומאי קשיא לך חמור לעולם בחמור דומיא דחלב קתני וכגון שמת דלאו בר עמידה הוא ואתיא כר"ש דלא בעי העמדה וכו' וכולה בהילכות מיתה תנינן לה וכי פליגי רבנן עליה בחמור דלא שוה הוא אבל בחלב דשוה הוא מודו ליה:

למה לי חמור. אפילו שאר כל בהמה ואפילו טהורה דלר"ש כל קדשי בדק הבית לא בעו העמדה והערכה אלא אמאי נקט חמור כדאמרינן במעילה דכשהקדישו קדושת דמים לגבי מזבח נעשה כמי שהקדישו לבדק הבית כגון חמור דהוא דבר טמא דאין דרך להקדישו למזבח מועלין בגידולין: