פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ג:ב:ו

המיר בו ועודהו פסח המיר בו וכו'. כלומר כיון דיש חילוק בין המיר בו ועודהו פסח והמיר בו ועודהו שלמים דבזה ממיר ושונה ובזה ממיר ואינו שונה כפקע קדושה קמייתא דמי וכיון דגבי פסח לא הויא תמורה אלא חד ואלו דמי פסח הוו שלמים ממירין ואפילו אלף הילכך תחלת הקדש הוא:

ולאו דמויי הוה ר' מדמי לה. דקסבר דאף בפסח גופיה נמי ממירין עד אלף והוו שלמים ואיהו גופיה עודנו פסח:

אינן חוזרין לכמות שהיו ליעשות שני. ומותר לאכלן חוץ לחומה דלא נשאר קדושת מ"ש בהן וכדלקמיה:

תרומה לא פקעה ממנה קדושת מעשר. ואית בה תרתי קדושות כדתנן במתני':

המשנה שוברת זה. זה הדין דסברת דשלמים שלקחן בכסף מעשר פקעה מהן קדושת מעשר משנתנו שוברתו, דא"כ משיבין דבר שפקעה ממנו וכו' על דבר שלא פקעה ממנו וכו' כלומר היכי מייתי ר"ש ראיה במשנתנו להתיר תרומה משלמים דשלמים שאני דפקעה מהם קדושת מעשר והילכך לא ממעטי מאכילת מעשר מה שאין כן כשקונין בו תרומה דתפיס בה קדושת מעשר וממעט מאכילתו ומאכילתה כדלעיל ולא משני:

וחרינא אמר לית הדא אמרה וכו'. וטעמא דר"ש משום שהוא אומר לרבנן אבד עלי טבילה אחת. דבין למעשר בין לתרומה שאני מתיר לתרוייהו בעינן טבילה אלא דתרומה בעיא הערב שמש ולא אבדתי ולא מידי בקנותי תרומה הילכך אין כאן מיעוט אכילה: