פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ג:ב:ד

אין לוקחין פירות שביעית בכסף מעשר. מפני שממעט בזמן אכילת מעשר שני דפירות שביעית אסורין באכילה אחר זמן הביעור דהיינו מכי כלה לחיה:

במחלוקת. דר"ש דפליג במתני' מטעם ק"ו פליג נמי אהא:

אוכלי תרומה זריזין הם. ומש"ה שרי ר"ש ליקח בכסף מעשר תרומה מה שאין כן גבי שביעית ושמן תרומה בירק של שביעית שרי ר"ש דמשום תרומה אכיל ליה לירק:

והא תנינן. בפסחים פ' מי שהיה טמא:

נתערב בבכורות. נתערב הפסח בבכורות שמתן דמן ומתן דם הפסח שוה ואין טעונין תנופה חזה ושוק ולא סמיכה ונסכים:

ר"ש אומר. אם כל החבורה כולה כהנים דהבכור נאכל לכהנים יאכלו את כולן בו בלילה ויקרב הפסח לשם פסח בכל מקום שהוא ובכורות לשם בכור בכל מקום שהוא דקמי שמיא גליא:

כחמור שבהן. דאע"ג דבכור לשני ימים ולילה אחד ימעט בזמן אכילת בשר כדין פסח ושורפו לנותר עד הבקר כדין פסח. והא הכא דאכיל לבכור כדין פסח וקשה לר' יונה:

ומשני דאוכלי פסחים בשעתן זריזין הן:

דתנינן. בפ"ק דשבת:

כדי שיצולו מבעוד יום. כמאכל בן דרוסאי שמא יחתה אבל אם לא נצלה כמאכל בן דרוסאי אסור:

ותנן התם משלשלין את הפסח. משום דתנורין שלהם פיהם למעלה קרי תנא להורדה של הפסח כשהוא תחוב בשפוד קרי ליה שלשול דשלשול מלמעלה למטה הוא כמו שכתב רש"י ז"ל בעירובין. ותנן דיכולין בני חבורה להורידו עם חשיכה כשחל הפסח בע"ש שיו"ט ראשון חל בשבת ואע"ג דלעיל תנן אין צולין וכו' הכא שרי דבני חבורה זריזין הם ומדכרי אהדדי ולא אתו לחתויי בגחלים. וה"נ מפ' התם דטעמא משום דבני חבורה זריזין הם: