פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ב:ג:ט

אלא בסוף. שכבר חילל הפירות על סלעים מש"ה אסור להחליפם על דינר זהב:

אבל בתחלה. דהיינו לפדות פירות על דינר זהב דכ"ע מחללין דלגבי פירא טיבעא הוי וכדלקמן:

כסף ולא זהב. ר' יוחנן ס"ל דכ"ע כסף כסף ריבה ואפילו ראשון ושני ושלישי אלא דב"ש סברי דלא רבי רחמנא אלא בכסף אבל בזהב כי הוי שני לא רבי הילכך לא יעשה סלעים של כסף אבל זהב ראשון שרי לכ"ע:

ואימא כסף ולא נחשת והא תנינן וכו'. כלומר כי היכי דדרשת כסף על כסף הוא דרבי ולא זהב על כסף ה"נ תדרוש ולא נחשת שני על הכסף ואנן אשכחן דאפילו דהוי שלישי דשרו דכי חילל פירות מ"ש בפרוטות ואח"כ בסלע של כסף דב"ש שרו לצרף ומינה תשמע דכי אתי לירושלם קתני סיפא דב"ש שרו להחליף אותו כסף שני על נחשת דקתני סיפא הפורט סלע של מ"ש וקא שרו ב"ש לפרוט על הסלע ואפילו הוי כסף שני על פרוטות והוה לן למימרא דאינו יכול לחלל פרוטות על סלעים דקא אתי שוב לפורטם אח"כ דלא רבי רחמנא ראשון ושני ושלישי אלא גבי כסף ולא נחשת על כסף:

והא תנינן. כלומר וכ"ת ה"נ והא לא מצית אמרת דהא תנן הפורט סלע ממעות מ"ש ב"ש אומרים בכל הסלע מעות, ובעלי הגמרא דהיינו בני הישיבה סוברים דפורט דקתני הכא מצרף הוא דקאמר דפלוגתא דר"מ ורבנן על מצרף הוא דקאי כדפרישית דהאי גברא פרוטות של מ"ש בידו סכום סלע ובא לחללן ולצרפן על הסלע להקל המשא ושרו ב"ש ברישא קדושת נחשת על כסף שני וכסף שני על נחשת בסיפא וה"נ סלעים בזהב להקל המשא לישתרי אפילו דהוי שני:

ומאי כדון טעמא דבית שמאי. לגבי זהב:

מצרף. לשון קיבוץ כמו מצטרפין בכדי אכילת פרס פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול:

ומשני היא כסף היא נחשת. ואין לדון בו ראשון ושני דפריטי סגיין טפי וכולה חדא מילתא היא ולא שייכא דרשה אלא לגבי זהב:

בין בתחלה. פירות על דינרי זהב:

בין בסוף. כסף על דינרי זהב:

כסף ראשון. דכתיב הכסף הידוע ר"ל כסף צריך שיהיה ראשון ולא שיהא זהב ראשון בענין שיהא הכסף של אחריו שני:

ולא כסף שני. קס"ד אפילו הוי נחשת מקמי כסף:

והא תנינן הפורט סלע ממעות מ"ש. ופרישנא לה דמצרף קאמר אלמא דשרינן כסף שני על נחשת ותיובתא דריש לקיש:

ומשני האי ולא כסף שני דקאמר היינו כשהזהב הקדימו דהשת' כשמחליפו הוה ליה כסף שני אבל פרוטות תחלה דרשינן בהו תתנם עד כדי כסף דהיינו סלע כמו כסף דמוציא שם רע דהיינו סלע וכסף דמפתה. וטעמא דפרוטות פירות גופייהו חשיבי דאית בהו יוקרא וזולא ולא הוי כסף שני. ובגמ' דילן אסקינן להא דריש לקיש בתיובתא ותו מסקינן דלא פליגי ב"ש וב"ה באיסורא דאורייתא אלא בתקנתא דרבנן ור' יוחנן ור"ל בתקנתא דרבנן הוו מפרשי לה:

על דינרין. שמחלל קדושת סלעים על דינרין:

טיבעא אפירא לא מחללינן. דרחמנא אמר וצרת הכסף. אבל פירות ראשונים של מ"ש על דינרי זהב דהיינו בתחלה דלעיל דברי הכל מחללין, דאפילו לב"ש דאמרי פירא הוא היינו לגבי כספא אבל מודו דלגבי פירא ממש שהם ראשונים לפדיון טיבעא הוא:

מידי דהוה אכסף לב"ה. זהב לב"ש אנו למדין מכסף לב"ה כדמפ' ואזיל:

לגבי פירא טיבעא הוי. כדקתני סלעים אלמא תחילת הפירות נתחללו על הכסף ומודו ב"ה דקדשי במ"ש:

אף בפירות על דינרין מחלוקת. דבית שמאי נמי פליגי בהא דסברי דאפילו לגבי פירא ממש פירא הוא ואין מחללין פירא על פירא:

לפלגו בפירות על דינרין. ולימרו ב"ש אין מחללין ואנא ידענא דכ"ש סלעים על דינרין דכיון דדהבא לגבי פירא פירא הוי כ"ש לגבי כספא:

הוה אמינא. דלא אפליג ב"ה עלייהו אלא בפירות אבל בסלעים אימא מודו להו דאין מתחללין על דינרין ולאשמועינן היתירא דב"ה לא חשיב איסורא דב"ש דכחא דהיתירא עדיף:

תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר. לב"ש אין מחללין אפילו פירות על דינרין דשמעינן ליה לר' יוחנן דאיכא למ"ד דהבא פירא הוי ואפילו לגבי נפשיה:

אסור ללוות דינר בדינר. דינר זהב קאמר כדמפרש ואזיל. וטעמא שמא יוקירו ויבואו לידי רבית:

לעולם אימא לך. ר' יוחנן הוא דאמר דברי הכל מחללין דלגבי פירא טיבעא הוי כיון דלענין מקח וממכר שווינהו רבנן כפירא כדתנן הזהב קונה את הכסף:

ה"נ מסתברא. דר' יוחנן הוא דאמר מחללין וה"נ אמרינן לעיל בנוסחת הירושלמי דר' יוחנן ס"ל דבתחלה אפילו ב"ש מודו דשרי:

הפורט סלע ממעות מ"ש. כדפרישנא במתני' מי שיש לו מעות של נחשת שיעור סלע ממש ובא למנות הפרו' ולקחת בהן סלע להעלות הכסף לירושלם מפני משוי הדרך:

ב"ש אומרים בכל הסלע מעות. לקולא יכול לפרוט את כולן עד שיעור סלע ולקחת הסלע בידו וב"ה מחמרי כדפרישית לעיל. וכבר פירשתי למעלה דעתו של רש"י ז"ל בב"ה ודעתי:

השתא לב"ש וכו'. דמדקתני ממעות מ"ש ש"מ שחילל פירות מעיקרא על הפרוטות ולא חשש דפרוטות מחלידות דעכשיו בא לצרפן בסלע לגבי דהבא מיבעיא דמחללין פירות, ותיובתא דריש לקיש דאמר אף בפירות על דינרין בתחלה מחלוקת:

הכסף. וצרת הכסף בידך והלכת:

כסף ראשון. דכתיב הכסף הידוע אותו הכסף שחללת הפירות עליו אתה צריך לצור אותו בידך ולהוליכו ולא שתחלל אותו כסף על כסף אחר:

הכסף כסף ריבה. טובא כסף כתובים בפרשה:

אף בפירות על דינרין מחלוקת. וטעמא דב"ש משום דדהבא פירא הוי ולא מתחלל עליו מעשר. א"נ כדאמרינן לעיל כסף ולא זהב:

ולמ"ד בסלעים על דינרין. דוקא פליגי וטעמא דב"ש משום כסף שני הוי ולאו משום דדהבא פירא הוא:

אדמפלגי בסלעים על דינרין. שיש לטעות ולומר טעמא משום דדהבא לגבי כספא חשיב ליה פירא:

נפלגו בסלעים על סלעים. הוא דפליגי ב"ה עלייהו דלית להו כסף ראשון ולא כסף שני אבל בסלעים על דינרין אימא מודו להו דלא מיתחלי משום דדהבא פירא הוא קמ"ל:

ה"ג ת"ש הפורט סלע של מ"ש בירושלם. שהיה מחליף סלעים שבידו ולוקח פרוטות להוציאם לצורכי סעודות מ"ש בירושלם:

ב"ש אומרים וכו'. כבר פירשתי למעלה פלוגתא דב"ש וב"ה:

ירושלם קא מותבת. דשארו ב"ש:

שאני ירושלם וכו'. וב"ה סברי דאף בירושלם איכא למיגזר משום סחורה כדתנן במתני' דחשו לההיא גזרה תנאי אחריני וטפו עלה:

ת"ש. מההיא קמייתא דלא מיירי בירושלם דמחליף פרוטות ונוטל סלע ואפילו כסף שני אבל זהב שני לא כדמפרש ואזיל:

שמא ישהא עליותיו. עד שיספיק לו להיות שיעור סלעים של מעשר עד שיגיעו לדמי דינר זהב בשנה שניה שימכור מעשרות שנה שניה:

אסוקי מסיק להו. שאין משאן כבד שמעט הן:

אפילו בפירות על דינרין מחלוקת. דפירי נמי אתי לשהויינהו:

ולגבי נחשת מחללין. דאינו שוה כל כך ולא שייך ביה מיתון:

היינו דקתני לא יעשה. ולא קתני לשון חילול דקסבר יש חילול אבל חכמים החמירו עליו:

מחללין ואין מחללין מיבעיא ליה. הכי איבעי ליה למיתני בש"א אין סלעי מ"ש מתחללין על דינרי זהב אי משום כסף שני אי משום דדהבא פירא הוא דהוי איסור דאורייתא ולא מיתפסי בקדושת מעשר: