פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ב:ג:ח

תניא ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר וכו'. הכי איתא בתוספתא מפני שאמרו מחללין נחשת על הכסף וכסף על הזהב וכסף על הנחשת מדוחק אבל לא זהב על הכסף. ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר כשם שמחללין כסף על נחשת כך מחללין זהב על הכסף. וה"פ הני תנאי ס"ל דדהבא טיבעא הוי משום דחשיב וכספא פירא הוי ונחית וסליק ובני מערבא שונין הכסף קונה את הזהב כמו ששנה רבי בילדותו דוק ותשכח. ומשו"ה ס"ל לרבנן דאין מחללין זהב על הכסף דטיבעא אפירא לא מחללינן שהוא הפך התורה וקאמר ראב"ש דכשם שמחללין כסף על נחשת כדתנן במתני' מביא בסלע מעות אע"ג דכ"ע מודו דנחשת פירא לגבי כספא כדתנן בהזהב הנחשת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הנחשת ובהא לא פליג שום תנא ומשמע דנחשת הוי פירא ואפילו הכי חזינן דמחללין כסף עליו ולא אמרינן טיבעא אפירא היא ה"נ מחללין זהב על הכסף:

ואקשי ליה רבי דלא דמי דאם מחללין כסף על נחשת שכן מחללינן כסף על הזהב. כלומר דלעולם כספא פירא הוא וכי מחללינן ליה על הנחשת היינו משום דפירא אפירא הוא וחזינן דפרוטות חריפי נינהו הילכך מחללין דהא מחללין אותו כסף על זהב כדתנן לקמן אליבא דב"ה. ועל כרחיך משום דחשבינן ליה פירא אפירא הוא אבל כי יחללו זהב על הכסף על כרחיך יטעו לומר דטיבעא אפירא מחללין דהא קא חזינן דאין מחללין על נחשת ואמאי לימא דפירא אפירא הוא ונחשת חריף אלא דלעולם זהב לגבי נחשת הוי טיבעא הילכך בודאי טעו:

ושנו ליה ראב"ש דהא אשכחן דמחללין זהב על נחשת כגון בירושלם. ור' לא ס"ל האי טעמא כדאמרינן בפרק הזהב ירושלם קא מותבת שאני ירושלם דכתיב בה ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו':

מדברי שניהם נלמוד וכו'. סתמא דתלמודא קאמר לה וה"פ דקשיא לכולהו אי לא מחללינן כסף על כסף אפילו מדוחק כדלעיל אמאי לא אקשו לר' אלעזר ב"ש כה"ג דהא כיון דלא מחללין כסף על כסף אפילו מדוחק כגון סלעים על דינרין של כסף דהוי פירא אפירא כך לא מחללינן זהב על הכסף דטפי דמי פירכא דכסף על כסף על זהב על הכסף מפירכא דזהב על הנחשת דנחשת מחליד ומתעפש ולא חשיב מדלא אקשי ליה הכי משמע דמודו רבנן דכסף כל כסף אפילו שלא מדוחק נמי מחללין:

ואין מחללין וכו'. כלומר ומדברי שניהן נלמד דאין מחללין כסף על נחשת אלא מדוחק דהא ראב"ש קאמר כשם שמחללין כסף על נחשת משמע דאמילתייהו דרבנן סמיך ורבנן מדוחק הוא דשרו. והני תנאי כולהו סברי דכספא פירא ודהבא טיבעא ולא מסתברא דפליגי על ב"ה דהא אינהו תלמידי ב"ה הוו ואע"ג דאשכחן תנאי דפליגי על ב"ה אותם מקומות שנויות הם בעדויות וזה אינו שנוי שם. וכ"ת כיון דכסף פירא ונחשת פירא מאי שנא האי מהאי. תריץ דלא דמי כסף על כסף לכסף על נחשת דכסף על כסף אע"ג דפירא אפירא הוא מתקיים, ועוד דכסף אמור בתורה. הילכך מקילינן ואפילו שלא מדוחק משא"כ בנחשת. ואיכא למידק דבשמעתין אסיקנא דמתניתין איפכא משמע דכסף על כסף חמירי מכסף על נחשת. וכן פי' רש"י ז"ל בהזהב. ונראה דהיינו דקאמר תלמודא הילין תנאי פליגי אסוגיין דלעיל וסברייהו הפוכה וסוגיין דלעיל קושטא והילכתא והכי נקטינן. ופלוגתא דר"מ ורבנן לקמן הכי אית להו. אבל ראיתי להרמב"ם ז"ל שכתב עלה דמתניתין בפ"ו וז"ל סלע של מ"ש ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות ואפילו מעות נחשת וכו'. משמע דכי קתני במתניתין מביא מעות דהיינו פרוטות קולא אשמועינן דאפילו פרוטות שמחלידות שרו מדוחק. ולפי זה חוזר התלמוד ממה שאמר למעלה דסבר הא כסף על כסף לא דאדרבה כ"ש הוא. והשתא קיימא מימרא דר' יוחנן קמייתא דמחללין מדוחק לכתחילה כסף על כסף וכל השנויים בדמאי. והשתא קשיא אמאי בעי להביא מעות יקח היפה ויאמר אם זו של מעשר הרי טוב ואם זו של חולין הרי של מעשר מחוללת עליו. ותירץ רבנו שמשון ז"ל דחיישינן דילמא אתי למישקלה בלא שום תנאי ומשו"ה מצרכינן ליה להביא מעלמא וכ"ש אי יביא כסף דטפי עדיף. וטעמא דכיון דנתערבו חמירי ובעינן דליתו מעלמא וכי קתני מחללין אותו כסף על נחשת לרבותא נקטיה. והשתא אתי שפיר דפריך בפרק הזהב מכסף על נחשת ולא פריך מכסף על כסף דס"ל דאדרבה קיל טפי. כן נ"ל להעמיד דברי הרמב"ם ז"ל, ולמדתי קצת מדברי רבנו שמשון ז"ל: