פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ב:ג:ב

כדי לשכר שני. כדי שירויח המעשר שני אמרו כן ולא מן הדין כדמפ' שמא יאבדו לגמרי השלשים ולא ימצאם לעולם וחדי כדי לסלק עליותיו, לכך כדי שישתדל עליהן ולא יאמר מה לי ולצרה מה שיאבד ממ"ש הוי לכך תקנו שיהו אלו שבידו וכו'. ומשו"ה אמר ר' זעירא דצריך להתנות וכו', כלומר כיון דתקנתא דרבנן הוא דינא דמתני' צריך להתנות ולומר אם אלו של מטה, ר"ל מה שלא לקטתי הן של שני יהו אלו שבידי תפוסין עליהן ואם של חולין הן אלו שבידי מעשר דאם לא כן אתה מכשיל המוצאים אחריו דסברי דחולין הן. וקשה דלקמן אמרינן דכסף על כסף אפילו מדוחק אין מחללין. וי"ל דלא דק ר' זעירא וצריך להביא מעות של נחשת ואח"כ יחלל הנחשת על המעות שבידו וכדלקמן. וכן פי' רבנו שמשון ז"ל:

שלקט מכאן ומכאן. דכיון דמדליג דאין לנו להחזיק ולומר ודאי מעשר וחולין בידו:

אבל אם ליקט על אומן. על השורה כולה עד סופה כמו ואוכלין מאומן לאומן דפ' הפועלים ונותנין פאה מכל אומן ואומן דמס' פאה:

כבולל וחופן הוא. ואם חסרו לפי חשבון דיינינן להו דהא ידעינן ודאי דמעות חולין בידו: