פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ב:ג:א

זו משנת ר' עקיבא. בב"ה וחכמי דורו חלקו עליו ואמרי דב"ה לא מקלי כולי האי ומתני' ר' יוסי היא הילכך לא שנה בב"ה כר' יהודה דמחמרי בשורין ושפין ולא כר"מ דמיקל בכולהו אלא חדא מיהא בטהרה קא בעי:

וחכמים לא הודו לו. פלוגתייהו במס' חלה פרק בתרא:

שנתפזרו. שנשפכו לו מעות של מעשר שני ומעות של חולין כאחת:

ליקט למ"ש. מפ' בגמ' כגון שליקט בדילוג ליקט למ"ש עד תשלום מעות מ"ש כדי שירויח המעשר שני כדמפ' טעמא בגמ':

והשאר חולין. כלומר ואם חסר חסר לחולין:

ואם בלל וחפן. שבללן כולן וערבן כדי לכברן בכברה או מילא חפניו מכולן כשלקטן:

לפי חשבון. אם חסר מהן יהא החסרון לפי חשבון כיצד היו לו מאתים חולין ומאה של מ"ש וליקט מאתים ושבעים והשאר נאבדו נאמר דחסרון של שלשים הוו עשרים דחולין ועשרה דמ"ש ונמצא דהוו ק"פ חולין ומ"ש תשעים וכן כיוצא בזה:

זה הכלל. לרבות קטנית חולין וקטנית מ"ש שנתפזרו וכן פירות ופירות אם לקטן בדילוג וחסרו ישלים מדת מעשר שני וחסרו לחולין ואם חפן וכו' החסרון לפי חשבון. והכי איתא בתוספתא:

והנבללים לפי חשבון. בגמ' מפ' דהנבללין והנחפנין קאמר כי היכי דלא תיקשי רישא אסיפא:

שנתערבו. ורוצה ליהנות בשל חולין:

מביא בסלע מעות. פרוטות נחשת מביא בדמי סלע:

ואומר כל מקום וכו'. ונמצאו שתיהן חולין והפרוטות מעשר:

ובורר את היפה שבהן ומחלל עליה. המעות ותהא היא מעשר והמעות והסלע השני חולין כבראשונה:

מפני שאמרו. כלומר לפיכך הזקיקו אותו לכל אלה לחללו תחלה במעות וחוזר ומחלל המעות בסלע ולא אמרו שיטול היפה שבהן ויאמר אם זו של מעשר הרי טוב ואם זו של חולין הרי זו של מעשר מחוללת על זו:

מפני שאמרו מחללין כסף על נחשת מדוחק. כה"ג שנתערבו אבל כסף על כסף לאו דרך חילול הוא ואפילו מדוחק נמי לא. וטעמא דכסף אינו מחליד. ועוד דחריף והשלחני בכל פעם רוצה להשתכר ונמצא מ"ש מפסיד ללא צורך:

לא שיקיים כן. כלומר וכיון דאף כסף על נחשת לא התירו אלא בדוחק הילכך לא יקיים כן דבזיון דמ"ש הוא שהפרוטות מחלידות הן כן פי' רש"י ז"ל בפ' הזהב וס"ל ז"ל דמחללין כסף על נחשת מדוחק ואין מחללין כסף על כסף ואפילו מדוחק. ובגמ' נפרש בס"ד:

לא יעשה אדם סלעיו דינרי זהב. מי שיש לו סלעי כסף של מ"ש לא יחליפם בדינרי זהב להקל המשאוי. ובגמ' מפרש טעמייהו דב"ש:

וב"ה מתירין. קא סברי הכסף כסף ריבה:

כספן דינרי זהב. כספן שהיה להם ממעות מ"ש ואתא לאשמעינן דאפילו לכתחלה ואפילו לאדם חשוב שרו ב"ה דר"ג מב"ה קא אתי ועשה מעשה לעצמו ולא חש לדב"ש כלל: