פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ט:ד:ד

עכשו שהפשתה מצוייה בכל מקום צריכין בדיקה. וכת' רבנו שמשון ז"ל ולפי זה צריך ליזהר כשאדם נותן בגדי צמר לאומן לתפור שלא יתפור בחוטי פשתן מנויה וגם המלבושים הניקחין מן הגוים או שניתנו לישראל במתנה ויש לסמוך להתיר לפי שבמקומנו הקנבם בזול מן הפשתן וטוב לאומן לתפור בו לפי שהוא חזק ואין ניתק החוט בשעת התפירה ואפי' המנעלים העשויין מבפנים בלבדים צריכין בדיקה שלא יהו תפורין בפשתן ע"כ. והרשב"א ז"ל כ' ונראה שמותר לתת לחייט ישראל חוטי קנבום אע"פ שחשיד לתפור בגדיו בפשתן אלא שיש כדי להחמיר מפני שיש בו טורח בתפירת הקנבום יותר משל פשתים ואפשר שמפני טרחו הוא מחליף ובודאי אסור לומ' לו לתפור בחוטי קנבוס שלו ע"כ. וכתב בעל מגיד משנה בפ"ח דמאכלות אסורות וראיתי עכשו שנהגו בהרבה מקומות לסמוך בזה אף על חייט גוי שקונה חוטי קנבוס לתפור בינו לבין עצמו ואפשר שכיון שיש היכר בין של קנבום לשל פשתן מירתת ולא אתי לחלופי דהא מרע אומנותיה ונתפש עליו ולא אמרו לחוש אלא בדבר שאי אפשר לעמוד עליו ע"י בדיקת האש דשל פשתן כבה מיד ושל קנבוס הולך ונשרף מתירא הוא להחליף ע"כ. ונ"ל שהסימן דועכו כפשתן כבו ועל זה הרב סומכין ופשט הנה כן והלכה רפופה היא והלך אחר המנהג: