פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ח:ב:ד

המנהיג בכלאים בקולו לקי. דס"ל דעקימת פיו הויא מעשה והכי ס"ל לר' יוחנן בפ' הפועלים:

נתחייב בה לשלם. אם מתה בדרך דקמה ליה ברשותיה דשואל ותניא בפ"ק דקידושין כיצד במשיכה קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה:

ודחי לה בשואל. דדוקא בשואל הוא דמחייב דחייב באונסין אבל גבי כלאים לא מיקרי הנהגה. וקשיא לי מההיא דפ"ק דקידושין דלאו דשואל קיימא ונראה דבההיא נמי מצי לדחויי דשאני כלאים דהנהגה דכתיב בהו חרישה וסתם חרישה בידים שמסייע הבהמה ליישר המחרישה:

חוץ לתחום. ומחזירה השואל לאדוניה:

ובאת אחריו. ומתה בדרך:

פטור. השואל ואי ס"ד חומרא דשואל שאני אמאי פטור אכתי לא החזירה למקום המשתמר:

לדעתה היא מהלכת. דניחא ליה לשוב לבית אדוניה ולא לעמוד במקום שאינו משתמר ומשו"ה פטור. על כרחה היא מהלכת. דמחמת ביעתותא דמרה קא אזלא:

נגד עיניו וסימאה נגד אזנו וכו'. פירש"י ז"ל בפ"ק דקידושין שהכה בכותל והבעיתו בקול ואינו רואה או שנתחרש דקלא באדם לאו כלום הוא:

שהוא יכול לברוח. ובפ"ק דקידושין מפ' שאני אדם דכיון דבר דעת הוא מיבעית אנפשיה ופי' רש"י ז"ל מדעתיה קא מבעית שנותן לבו אל קול הבא אליו פתאום:

תפש בו הרי זה חייב. בפ' החובל איתא להך ברייתא ופי' רש"י ז"ל דאחזו מעשה דידיה הוא ואינו כן אלא מפני שאינו יכול לברוח כדאיתא הכא: