פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ח:ב:א
Sirilio on Yerushalmi Kilayim 8:2:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Kilayim 8:2:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →בהמה עם בהמה וחיה עם חיה וכו' פי' הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה כשאמרו דכלאי בהמה אהורין להרביע הוא בבהמה עם בהמה וחיה עם חיה ושאר מה שיסדר אבל טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה יש בה תוספת איסור והוא שהן אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג ע"כ לשונו. וכן פסק בהלכותיו פ"ט וז"ל כל העושה מלאכה בשני מינין בהמה או חיה כאחד והיה האחד מין טהור והשני מין טמא הרי זה לוקה ואחד שור וחמור ואחד שני מינים אחרים שאחד טמא ואחד טהור בין בהמה עם בהמה כחזיר עם הכבש או חיה עם חיה כיחמור עם הפיל או חיה עם בהמה ככלב עם העז או צבי עם החזיר על כל אלו לוקה מן התורה אבל מדברי סופרים כל שהן כלאים בהרבעה אסורין לחרוש בהן ע"כ. סובר הרב ז"ל דלעולם בעינן דומיא דקרא שאחד טמא ואחד טהור אבל שניהן טמאים או שניהן טהורים לא לקי בהנהגה ואע"ג דגמרינן להו בפ' הפרה בג"ש דשור שור משבת הולך הרב לשטתו בספר המצות ולכך המשנה הזו חתכה בסכינא חריפא וקשר חצייה עד טמאה עם טהורה לענין הרבעה ומשם ואילך קשר למטה לענין איסור ההנהגה ומכאן יצא לו לפרש דטעמא דלקי בשור פסולי המוקדשין היינו משום דאיקרי נמי טמאה דכתיב ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה וגו' מפי השמועה למדו ונכו' וזו גמרא חדשה היא דבפ' אלו הן הלוקין היא מימרא דר' אושעיא ומימרא דר' יצחק ומפ' בבכורות טעמא דר' אושעיא וטעמא דר' יצחק משום דצבי ואיל כתיב בהו וחיות הן וטהורות אלא אשני מינין קפדינן ותו לא ועוד קשה דאיני יודע לו לא יתור ולא הכרח לדרשתו דהיך לכתוב לכתוב לא תחרוש בשור ותו לא א"כ הוי אדם עם השור כלאים בהנהגה ולהכי איצטריך בהדיה חמור וכי תימא לכתוב שור וכבש הא ליתא לגבי שבת נמי כתיב שורך וחמורך ועוד דנקיט קרא בעלי כח בעלי משא ורגילין בבית כדכתיב ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ולנפילת הבור נמי כתיב וצפל שמה שור או חמור. ועוד דלעיל בפ"ק אמרינן בהדיא המרביע בחית הים מהו ולמלקות איבעיא לן והכי איתא בפ' הפרה דלוקה ומסיק משום מנהיג וקא מפ' כגון דקטר אודניה דלכיסא ובאודניה דירוקא וקא מנהיג ולקי ואי ס"ד דלא לקי בהנהגה אלא בחד טמא וחד טהור אמאי נקט לכיסא וירוקא כיון דלאו משו"ה לקי אע"ג דשני מינין הן אלא דוקא בטמא וטהור אלא ודאי משמע דשניהן טהורין או שניהם טמאים נמי לקי משום מנהיג וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל בההיא דשור פסולי המוקדשין והעיקר כדברי רבנו שמשון ז"ל דפי' בהמה זכר עם בהמה נקבה וחיה זכר עם חיה נקבה ובהמה זכר עם חיה נקבה וחיה זכר עם בהמה נקבה והכל א' דמה לי בזה מה לי בזה וקא מפ' השתא כולן דבין טמאה עם טמאה או טהורה עם טהורה או טהורה עם טמאה או טמאה עס טהורה אסורין וכו' ואע"ג דכתיב בקרא שור וחמור הא ילפינן שור שור משבת דחיה ועוף כיוצא בהן בס"פ הפרה:
ולמשוך ולהנהיג. כגון בגמל שמושכין אותו מלפניו ובחמור דדרכו בהנהגה שמכין לו באחוריו כדאיתא בפ"ק דבבא מציעא בשמעתא דרכוב ומנהיג:
המנהיג. שרוכב עליהם והיינו דמנהיגם ברגליו אפ"ה מחמתיה קא אזלי או שהוליך בארץ ומנהיגם במרדע שבידו דאילו בקולו בגמ' מפ' לה:
והיושב בקרון. ואינו מנהיגן לא בכלי ולא ברגל ולא בקול פליגי רבנן דסברי כרכוב חשיב:
היושב בקרון. דרך עגלה להיות מושכת בקרון וה"ה היושב בקרשי המוריגים שדשין בהן ובפ' כיצד הרגל אמרינן דמחייב נזק שלם משום רגל אלמא גופה תשיבא ומשו"ה סופג את הארבעים:
ור"מ פוטר. מפ' טעמא בגמ': והשלישית שהיא קשורה לרצועות. כגון שני סוסים קשורים בקרון וקשר שם חמור ואע"ג דבלאו חמור קא אזלי אסורה ולא אמרינן חזינן ליה לחמור כמאן דליתיה וטעמא כדמפ' בגמ' דמפרעה ואילך נהגו העולם למשוך הרכב בשלשה וד' סוסים: