פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ז:ג:ה

בגפנים שהן אסורות. דבתבואה הוא דפליגי אבל בגפנים דאינהו דמסכך כדקתני המסכך גפנו מודו דאסירי גפנים בהנייה דלגבי דידיה דעביד איסורא מיהא אהנו מעשיו:

האוסר אינו נאסר. קשה להולמו דשניהן אוסרין ונאסרין הוו והיה נראה לפ' זרעים שיש להם כח לאסור טפי מגפנים דהא אפילו גבי כלאים דזרעים דשרו נמי אסורין דבעינן לכל זרע וזרע שיעוריה אתה מודה שאינן נאסרין כדתנן במתני' גפנים דקילי דאין להם כח לאסור דאילן אצל אילן שרי כ"ש שלא יאסרו הן עצמן. לשון אחר דתבואה חשיבא אוסר לר' יוחנן דאמר לקמן משתשריש גרסינן בענין שלעולם אוסרין עד שיבשה כל צרכה וכי יבשה לאו זרעים הוו מה שאין כן גבי גפנים דאי הוו סמדר וכ"ש אי לא הוו סמדר א"נ שבצרום אינן אוסרין מדאורייתא כדתנן לקמן וקשה לכולהו דל"ג הכי בפ' הקומץ זוטא דהתם מייתי ברייתא דמסייע לר' יוחנן דתניא מעשה בא' שזרע כרמו של חברו סמדר שלא הגיעו ענביו לפול הלבן ובא מעשה לפני חכמים והתירו הגפנים ואסרו הזרעים. ופריך התם דלר' אלעזר נימא ק"ו האוסר אינו נאסר הבא ליאסר אינו דין שלא יאסר ופי' רש"י והתוס' דאוסר קאי לגפנים ובא לאסור קאי לזרעים וקשה מהכא דאמרינן דאוסר שב לזרעים ונ"ל לתרץ דהכא גבי תבואה אוסר שב לתבואה וה"פ כיון דאתה אומר דגפנים נאסרו א"כ התבואה בכחה היא לאסור לחוץ ואפ"ה אע"ג דחשבת לה כתבואה ובכחה קמא קיימא אפ"ה אתה מודי דאינה נאסרת לענין גופה ואינך חושש לומר לאו תבואה היא, גפנים שאתה פוגמן לתבואה לאסור לחוץ מעיקרא דהא אינן אוסרין לא כ"ש דלגבי גופן דלא נחוש לומר דלאו גפנים נינהו ואילו התם דזרעים נאסרו האוסר אותן הם הגפנים א"כ גפנים חשיבי בכחם דאילו חשיבי אילן דעלמא לא היו אוסרין ואתה אומר לענין גוף הגפנים דלא חשיבי גפנים כתבואה אלא כתפוחים ושריין וכ"ש דלא חשיבי כתבואה וק"ו הוא שלא תאסור את הזרעים דלא חזינן בהו הכא כח דזרעים אלא כצמר גפן נינהו שלא תאסור אותם אלא דלא דייני הכי ?ושפיר פרכינן לר' אלעזר התם דאיהו פריך הכא הכי לר' יוחנן ולא קשיין אהדדי כללא דמילתא דהאוסר קרוי אותו שלא דחוהו ממקומו ועושה מעשה בכחו בין הכא בין התם. וכת' רבנו שמשון ז"ל ותימה הוא דמשמע התם דקנסינן אפילו לר' אלעזר ההוא בעבד איסורא אפילו בשאר זרעים דרבנן וכ"ש בתבואה דאורייתא. ושמא הכא מדאורייתא פליגי ר' אלעזר ור' יוחנן ע"כ. ולי לא קשיא כלל דההיא ברייתא מיתניא כר"מ דסבר מסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו דמקדש מדאורייתא וכשהוא סמדר דלא הגיעו הגפנים לפול הלבן איסורא דרבנן הוי ומשו"ה כשהיו הזרעים דרבנן וכרם דרבנן אחמירו מיהת גבי ההוא דעבד איסורא אבל לר' יוסי ור"ש דסברי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בין מדאורייתא בין מדרבנן כדאמרינן ס"פ השוחט לאו כל הימנך שתאסור ייני לאנסי אפילו בתבואה דאורייתא וכרם דאורייתא כגון פול הלבן אינו אסור לר' אלעזר שום א' מהם ולר' יוחנן אמרינן דמודו בגפנים או בזרעים כמעשה דבתרה דלדידיה דעבד איסורא מיהת אהנו מעשיו:

במה פליגין במסכך גפנו וכו'. בההוא פליגי ר' יוחנן ור' אלעזר דר' אלעזר סבר כיון דהאוסר דחמיר דהיינו התבואה לא עביד מעשה בה אפילו גפנו נמי אינה נאסרת אבל כשבעל התבואה סכך גפן חברו על גבה כלהו מודו דנאסרה התבואה דהא עביד מעשה בדבר האוסר דהיינו התבואה דשלו היא. ועוד חילוק אחר דאע"ג דטעמיה דר' אלעזר הכא נמי שיוך דאי גפנים לא חשיבי ה"נ שרי מ"מ לא דמי דגוונא דמתני' דמקלינן היינו משום דדרך הגפנים להתפשט שריגיהן למרחוק ואינשי הכי עבדי אבל הכא דאיהו בעל התבואה הביאן והכניסן מה שלא היה צריך וחטא לעבור על ד"ת קנסינן ליה:

המסכך גפנו של חברו. כלומר עד כאן לא שמענו במשנתנו דפליגי אלא א' שלו וא' של חברו, שניהן אילן שלו וסכך זו על זו מאי, ואמרינן תא שמע וכו':

שזרע כרמו בשביעית. שהכל הפקר ולאו דידיה חשיב והשתא קאמר דשמעינן מן הדא דפליגי נמי במסכך גפנו של חברו בתבואה של חברו דאפילו בהא פליג ר"מ דתבואה וענבים בשנה שביעית הכל הפקר:

ואיתותבת. וקא מותיב מינה ר' יוסי תיובתא לת"ק ש"מ דפליגי בה. ולענין הלכה קי"ל כר' יוסי ור"ש וכהוראתו של ר' עקיבא וכן פסק הרמב"ם ז"ל וסתם מתני' דמאימתי נקרא אנס כוותיה וכן משמע בכולה מכילתין דמהדר תלמודא לאוקומי מתני' כר"ש דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואע"ג דבשאר איסורין כגון בשר בחלב או אם זרק חלב לקדרת חברו ואסרה שאני כלאים דתלוי במחשבה כדתנן לעיל בפ' כרם שחרב דמפליג בין כשאגיע שם אלקטנו ובין כשאחזור וכו' וכן בין סערתו הרוח לפניו או לאחריו והיינו נמי גבי ע"ז דקי"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו משום דתלוי במחשבה ולא מיקרי תקרובת דאילו הוי אנוס פטור. וגבי פרה דתניא העושה מלאכה בפרת חטאת חייב בדיני שמים אלמא דפסיל אע"ג דאינה שלו וטעמא הוא משום דתלה רחמנא מלאכה בניחותא דעושה מלאכה דגבי עגלה כתיב עבד וקרי עובד דמה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה ופרה ילפא מעגלה ערופה כדאיתא בפ' עגלה ערופה וגבי כלאים כתיב תזרע דבעינן זורע וכתיב כרמך ולא דריש הכרם להך מילתא כל זה פלפל רבנו שמשון ז"ל: