פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ז:ג:ד

קנסא דר"מ. כלומר מתני' דמשתחוה ילפא ממתני' דסכך שהיא מקנסותיו דר"מ דדיין דינא דגרמי וריש לקיש לא מפ' ברייתא דלעיל כר' אלעזר אלא משום קנסא הוא דקא עביד מעשה בידים:

ועבד עובדא כוותיה. קושיא היא דהיכי דמי להשתחוה לבע"ח דבע"ח מיתסר דנהי דעביד מעשה בגופיה שכופף קומתו מיהו בבהמה לא קעביד מידי:

ומשני דהתם נמי לא עביד מעשה. בגופה דתבואה אלא משום התוספת כשהוסיף מאתים לפי דעתו הוסיף וניחא ליה בתוספת דתבואה והסיכוך עלה ה"נ ניחא ליה בגידול הבהמה אחר שהשתחוה לה:

חוי סלעיה לר' אלעזר. הראה לו מטבע דהיינו סלע לר' אלעזר לומר לו אם היא טובה סלע לשון נקבה דתנן עד כמה תהא הסלע חסרה ולא יהא בה אונאה בפ' הזהב:

ואיפסלא. ונפסלה:

מפני שהוא נושא שכר. ואפילו אומן דלא צריך למגמר חייב כדאיתא בהגוזל קמא הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר:

ור' אלעזר נושא שכר. בתמיה:

ומשני המחזיק בו כנושא שכר. כלומר שבוטח בו שא"ל חזי דעלך קא סמיכנא חייב כנושא שכר וכסוגיא הזו מתיישבת ההיא דפ' הגוזל קמא:

קנסיה דרבנן. דינא דהמראה דינר דרבנן היא ור"ל סבר דר"מ קתני לה דדיין דינא דגרמי והוו פליגי בברייתא מקמי הך עובדא דהאי בר נש דאחוי סלעיה לר' אלעזר:

כד אתא עובדא. הך עובדא שראה המטבע והיה פסול וטעה:

א"ל פוק שלים. לדברי אתה פטור אבל לדבריך הריני מחייבך ובגמ' דילן מסיק והא את הוא דאמרת דר"מ היא מאי לאו ר"מ ולא ס"ל כוותיה א"ל ר"מ וסבירא לן כוותיה ואפילו לדעת ר"ל חייבו: