פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ו:ג:א

אפיפיורות. פי' בערוך ז"ל שהדלה הגפן על גבי אילן שהוא עושה פארות הרבה כמו מסעף פארה ותארכנה פארותיו ע"כ. והרמב"ם ז"ל בפ"ח העושה מטה או שבכה גבוה מעל הארץ ואין הנצרים תכופין אלא נפרדין והאשכולות והשריגים נמשכין עליה והגביה נוף הגפנים מעל הארץ על אותה המטה אותן הקנים וכיוצא בו שהדלה עליהן את הגפן הן קרויין אפיפיורות:

אפיפיורות. נ"ל שהוא לשון מושב וכן קורין בלשון יון לכסא שתחת רגלי המלכים אפיפורן:

על מקצת אפיפיורות. אע"פ שלא נתפשטו השריגים על כל האפיפיורות:

לא יביא זרע אל תחת המותר. ובגמ' מפ' סדר אריגת השבכה כמה אויר בין נצר לנצר ומפ' נמי עד כמה יהא אסור מן האפיפיורות חוץ לשריגים:

ואם הביא לא קידש. מפ' בפ' המבריך דהיינו כשהרחיק ו' טפחים:

ה"ג ואם הילך החורש. והוא ענפים ושריגים כמו כעזובת החורש והאמיר דישעיה וקאמר דאם נמשכו השריגים על הזרוע אסור לקיימו ולא סגי להחזירו לאחור אלא יעקור הזרע:

על מקצת אילן סרק. כדמפ' בסיפא דאינו עושה פירות ומשו' הכי מבטל כל פארותיו אל הגפן והוי כמו אפיפיורות ולא יביא זרע אל תחת המותר:

אבל המדלה על מקצת אילן מאכל. טעמא מפ' בגמ':

ואם הילך החורש יחזירנו. ואם נמשכים השריגים על הנוף עד הזרעים וסככו על גבן יחזירם לאחור:

לכפר עזיז. שם מקום:

והראהו. לר' יהושע:

אמר לו מותר. דאילן מאכל הוא ואין אדם מבטלו על גב הגפן:

לבית מגיניא. שדה של משפחה ידועה באותו המקום הקרוי עזיז:

בסדן של שקמה. על מקצת הקורה דכבר היה מיוחד לקורות כדאיתא בפסחים ובבבא בתרא ודמי לאילן סרק ובו היה קורות הרבה והוה מספקא ליה אם למקצת אפיפיורות מדמינן ליה:

אסור. כל שיעור משך הקורה:

והשאר מותר. והיינו טעמא דחשיבא כל קורה וקורה באנפי נפשה והכי איתא בתוספתא שאני רואה כל קורה וקורה כאילו היא בפני עצמה:

שאינו עושה פירות. דלשון סרק רצה לומר ריק מאין פרי אנשים ריקים מתרגמינין גוברין סריקין בוקי סריקי:

חוץ מן הזית ומן התאנה. דקסבר ר"מ דשאר אילנות לפעמים אדם מחשב עליהן לקורות. חוץ מזית:

מחמת ברכת א"י בשמן ותאנה לא חזיא לבניין:

אין נוטעין שדות שלימות. ולא חשיב ליה לאיניש כיון דאין נוטעין מאותו המין שדות שלימות: