פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ד:ו:ה

ואסור לזרוע. לכתחלה עד י"ו:

מותר לזרוע. לכתחלה:

משח לי. רב חייא בר אשי מדד לי נטיעת הכרם בהרחקת שמנה כדי לזרוע בנתים ובהרחקת אמה מן הגפן: הילכתא כר"מ וכר"ש דבשמנה לא מצטרפי ומותר לזרוע וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ז וכדלעיל מכח האי סוגיא דשמעתין ואינו נכון דיכולין אנו לדחות דרב חייא בר אשי דשרי אחוצה לארץ הוא דשרי דלא פסקינן כר"מ אלא בחוצה לארץ דדבר הלמד מענינו הוא דכך הוא עובדא דרב חייא בר אשי כמו עובדא דרב הונא אבל בארץ אין לנו להקל ועוד דבהדיא איפסיקא הילכתא כרבנן בפ' הספינה דעד י"ו מצטרפין וכולה קרקע חשיבא עבודה לכרם ותלמוד דידן עיקר דהוא בתרא כמו שכתבו הגאונים ז"ל.

זרע כרמיה כרתין. כולו תרגום כרישין חציר כרתין דעד עיקר הגזע של גפנים זרע הירק וכדלקמיה ובח"ל: ופרכינן ואינו אסור משום כלאי הכרם ומשני מערבבן הויין ולא היו שתים כנגד שתים וכו' ואין עליהם דין כרם:

ופריך ואין עבודה לגפן יחידית. דאע"ג דמערבבן הויין לא גרעי מגפן יחידית דעבודתה ששה טפחים כדתנן לקמן והיכי זרע עד העיקר:

ומשני כר' ישמעאל. דס"ל דאין עבודה לגפן יחידית כדאיתא לקמן בפ' עריס וילפינן לה מההיא דתנן גנה המוקפת עריס וכו' תזרע ומשמע דתזרע כולה אלא שמניחין תחת העלין:

ופריך דברי חכמים. כלומר והא איכא רבנן דפליגי עליה ואמרי יש עבודה לגפן יחידית והיכי שבק רבנן ועבד כר' ישמעאל והא תנן לקמן בפ' עריס וכמה היא עבודת הגפן ששה טפחים לכל רוח:

ומשני הלכה כדברי המקל בח"ל. ובח"ל הוי קאי:

הלכה כדברי המקל בחו"ל. דכל המקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ ואפילו נגד הרבים והכי איתא נמי בגמ' דילן פ' כיצד מברכין אלא היכא דאיפליגו ב"ש על ב"ה ומקלי לא עבדינן כוותייהו דאינה משנה:

ותנאי תמן. ושניתי שם:

הדרן עלך פרק קרחת הכרם בס"ד: