פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ג:ד:ג
Sirilio on Yerushalmi Kilayim 3:4:3 (Sirilio on Jerusalem Talmud Kilayim 3:4:3) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →הפלגו בשמנה ארכו וכו'. שיעור הפלגה שבין דלועין לדלועין שנינו במשנתנו דשיעוריה ח' אמות דכל שורה דמתניתין של ד' אמות היא אבל אורך השורה של דלועין שיהא חשובה לחבוש כלומר דצריך לו שיעור הפלגה ודלועין של הצד האחר לא יזיק הזרוע בנתים לא שמענו במשנתנו כמה יהא צריך שיהא ארכו של מוקשה דהיינו שדה הדלועין:
נשמעינה מן הכרם. נראה בעיני דמשמע ליה לתלמודא דלדלועין דיינינן דינא דגפן וה"נ מיבעיא ליה לקמן אי יהבינן לה לדלעת דינא דעריס כמו גבי גפנים ונ"ל דיליף לה מדתנן לקמן הנוטע שורה של דלועין נותנין לה לעבודתה ששה טפחים והיינו כדין שורה יחידית וקתני עלה התחמיר זו מן הגפן משמע דדינא דגפן נגעו בה ותנן בפ' קרחת דשורה אחת לא הויא כרם לב"ה עד שיהו שתי שורות והשתא קאמר כי היכי דגבי כרם שיעור ארכו דומה לשיעור הפלגו דהא תנן בפ' קרחת הכרם הנוטע שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב הרי זה כרם ומטעתן הוי ד' אמות כדתנן פ' כרם שחרב מראשונה לשניה ד' אמות ומשנייה לשלישית ד' אמות הרי כאן שכל אורך כרם היותר קטן לא הוי פחות מח' אמות לאסור והפלגו נמי חזינן בשתי שורות אי איכא ח' אמות בין שורה לשורה שרי לזרוע בנתים כדתנן לקמן פ' קרחת הכרם הנוטע שתי שורות אם אין ביניהם ח' אמות לא יביא זרע לשם דאין כאן הפלגה הא יש שמונה יביא זרע לשם הרי כאן דשוה איסור ארכו להפלגו דהיתר וה"נ אשכחן גבי דלועין דכי איכא הפלגה בין מקשה למקשה של שמנה אמות מותר להביא זרע בנתים ומינה נמי ילפינן לשיעור ארכו של מוקשה דכי הויאן ב' שורות רחבם ח' אמות כדתנן במתני' אם ארוכה ח' אמות כשיעור אורך הכרם בההיא הוא דבעינן שיעור הפלגה להתיר לזרוע בנתים כהפלגה של כרם:
על דעתיה דחזקיה ניחא. דהוא השוה מדותיו ואין חילוק בין מוקשה בין המוקשיות למוקשה בין הבצלים דהא קאמר לעיל מ"ד תמן בשמנה אוף הכא בשמנה ומתני' ר' עקיבא היא וא"ב מצינו למילף אליבא דחזקיה למוקשה בין הבצלים ולמוקשה בין המוקשיות דארכו שמנה כדאמרן ולרבנן אע"ג דשיעור הפלגו י"ב אמות קסברי דדין מחול הכרם דיינינן ביה דהא חוץ לשדה הוא דבאין ליטע ומחול הכרם חוץ לכרם הוי מ"מ בארכו מיהא בין הכא בין התם ארכו ח' לכו"ע ולמר הפלגו כדין מחול כרם וארכו כדין כרם ולמר הפלגו וארכו כדין תוך כרם. אלא לר' יוחנן קשיא דהא אין לנו מקום לפשוט בעיא זו דדמי ארכו להפלגו בשני בבות בין גבי מוקשה בין הבצלים וגבי מוקשה בין המוקשיות דאין תימר גבי מוקשה בין המוקשיות בשמנה ויהא דומה ארכו להפלגו נפיק חורבה גבי מוקשה בין הבצלים דע"כ מכח ק"ו צריך אתה להחמיר ולומר דארכו סגי בשמנה אע"ג דהפלגו י"ב כדמפ' ואזיל ק"ו למוקשה בין הבצלים שיחבוש בשמנה ומה וכו':
שייפית כחו להציל וכו' חובש בשמנה. ובשמנה אורך סגי לחבוש דסגי שיעור שמנה להפלגה:
הירעת כחו להציל בי"ב. דאין יכול לזרוע דלועין מצד האחר של בצלים אלא א"כ יהא קמת הבצלים י"ב דהיינו הפלגה לא כ"ש דסגי להזיק באורך ח' אמות ולר' יוחנן כי היכי דהכא שוה ארכו להפלגו ה"נ התם הוה לן למימר דארכו י"ב כיון דהפלגו י"ב:
ואין תימר מוקשה בין הבצלים אינו חובש. אלא שיהא האורך של שורת הדלועין י"ב אמה וגמרינן ארכו מהפלגו א"כ נפיק מכח ק"ו דבמוקשה בין המוקשיות דהיינו מתני' צריך להקל שיהא ארכו לחבוש בי"ב וא"כ לא דמי הכא ארכו להפלגו ולחזקיה אתי שפיר. ומסתברא ודאי דקיי"ל כחזקיה בתרוייהו והפלגה של משנתנו אין חילוק בין מוקשה בין הבצלים למוקשה בין המוקשיות דבכלהו בעינן הפלגה י"ב דקיי"ל כרבנן דגמרינן חוץ מחוץ ושיעור אורך השורה הכא והתם כי היכי דתבעי שיעורא להפלגה בשמנה אמות לאורך סגי וטעמא דהא חזקיה רביה דר' יוחנן הוא ועוד דפשיטותיה דר' זעירא קאי כוותיה ותו דשמעתיה דחזקיה ניחא ודר' יוחנן לא ניחא וכן דעת הרמב"ם ז"ל לפסוק כחזקיה שכתב בפ"ד היתה שדהו זרועה מין ממיני הירקות ובקש לזרוע בתוכה שורות שורות של דלועין עוקר מן הירק מקום שזורע בו השורה של דלועין ומבדיל בינה ובין הירק בתלם ומניח מן הירק רחב י"ב אמה ועושה שורה שנייה של דלועין וכו' וכן עד מקום שירצה שנמצא בין כל שתי שורות של דלועין י"ב אמה ופחות מכאן אסור וכו' ע"כ הרי שלא חלק בין מוקשה דבצלים למוקשה בין המוקשות אלא כלל ואמר שנמצא בין כל ב' שורות של דלועין י"ב אמה ולכך לא כתב היתה שדהו זרועה בצלים אלא מין ממיני הירקות וקשה לזה דבראש הפרק כתב מותר לזרוע שתי שורות זו בצד זו של קישואין ושתי שורות בצדן של דלועין ושתי שורות של פול המצרי ותלם בין כל מין ומין ושיעור שתי שורות שמנה אמות וכדפרישית ולחזקיה י"ב אמות מיבעי ליה דקיי"ל כרבנן ומשנתנו במחלוקת שנוייה ולר' יוחנן אתי שפיר דמתני' דברי הכל היא ויישוב לשון הרב הוא שאין זורע דלועין אלא בין קשואין לפול המצרי ושוב אינו זורע אח"כ דלועין והשמיענו דכיון דשנינו דשורה אחת של ד' אמות לא חשיבא אלא מתערבת היא בהדי הדלועין ואסור משמע דשתי שורות חשיבי ולא מתערבין ואע"ג דדלועין הוו נמי שתי שורות וזה למד מן מציעתא דההיא מיירי דאינו זורע עוד וכדפרישית וכן כתב בסמוך לו אבל לא יזרע שורה אחת של קישואין ושורה אחת של דלועין ושורה אחת של פול המצרי אע"פ שהתלם מבדיל בין כל מין ומין ע"כ. אבל יש תימה אחר בדבריו שלא כתב אורך השורה כמה הוא כי היכי דבעיא הפלגה י"ב וגם לא פי' בראש הפרק שיעור ב' שורות דהוו שמנה אמות: