פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ב:ג:ד

כיני מתני' אין מחייבין אותו לעקור. דלא שייך גירסת ניכוש דמנכש היינו עשבים דלא מעלו ועליה רמי ולא לב"ד להזהירו דלישנא דניכוש שייכא ביה משום דמכחשי התלתן ולישנא דעוקר שייכא גבי ב"ד ומשום כלאים ומתני' משום כלאים היא וכי מייתי הך מתני' בסוף מרובה לעקור גרסינן התם:

שיהו מלקטין עשבים בכל מקום. מלקט אדם עשבים משדה חברו למאכל בהמה ולא יקפיד בעל השדה דעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ:

חוץ משדה תלתן. דמעלו לה עשבים הגדלות עמה והתולעין מפסידין את התלתן:

כשזרעה לעמיר היא מתני'. כשהתנה יהושע היינו שזרע תלתן לעמיר לקלחים ולעלין דהיינו לבהמה דעשבים נמי מיבעי לה ומתני' שזרעה לאדם כדמסיק ואזיל והתם במרובה מפ' היכי מינכרא אי זרע לבהמה אי זרע לאדם כדי שיזהרו מללקוט העשבים ממנה דמקפיד בעל השדה:

אין מחייבין אותו לנכש. דמשמע שאינו רוצה בקיומן ולאו מקיים בכלאים הוא דעל כרחיה עתיד לתלשן דמפסדיה לתלתן:

כשזרעה לזרע. דאינו זורע לקלחין ולעלין אלא לזרע דהיינו לאדם והתם שרי ללקוט עשבים דלא ניחא ליה בהו והכי מוקי לה במרובה:

וכי לא בא יהושע וכו'. דהיינו כי זרע לעמיר דהיינו לבהמה דמקיים בכלאים הוא והתוספות ז"ל הרגישו זה במרובה ותירצו בדליכא רובע בבית סאה ותלמודא דהכא סבר דברייתא סתמא קתני דאין מלקטין עשבים מתלתן שהוא לבהמה בין דאיכא רובע בין דליכא רובע:

עבר עבירה אסור משום גזל. כגון לבהמה ולא נתן רשות יהושע:

לא עבר עבירה. כגון לאדם דלא ניחא ליה:

מותר משום גזל. בתמיה כלומר וכי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא:

היא שזרעה לעמיר היא שזרעה לזרע. כולן שוין ואין מלקטין עשבים:

ופריך אם אית ליה צורך בהן ודעתיה עלוייהו הא איכא משום מקיים ויחייבו אותו לנכש:

ומשני רוצה הוא בהן כאלו הן עקורין וכו'. כלומר לעולם דניחא להו בהו אלא דרוצה שיהו עקורין דמכחשי התלתן ורוצה ג"כ שיהו לפניו ולא יזכה בהן אחר ומשו"ה אין מלקטין עשבים מן התלתן וליכא משום מקיים כלאים דרוצה הוא שיהו עקורין:

ר' יוסי לא אמר כן. כלומר ר' יוסי לא הוה מתני שינוייא דר' אחא כדלעיל אלא הוה גריס שבסוף הוא רוצה בהן דאע"ג דלא ניחא ליה בהו בהיותן מושרשין אבל אחר שהן עקורין הוא רוצה בהן לבהמתו ולאו משום דאיכא נפקותא בינייהו אלא צחות הענין ותקונו:

ופריך אי הכי אפילו כלאים בכרם נמי יהו אסורין משום גזל. דהא ודאי לא ניחא ליה שיאסור כרמו ורוצה יותר שיהו עקורין אבל לעולם בעינן שיהו מונחין לפניו והיכי תקן יהושע שיהו מלקטין עשבים בכל מקום חוץ מתלתן:

ומשני כאן יש לו עם מי ליכנס. כלומר שהתלתן יש זרוע שאסור משום גזל כגון לעמיר דהיינו לבהמה ואגב ההוא אסור ואפילו בתלתן דאדם אבל בכלאי הכרם אין שום צד לומר בו אסור משום גזל דבשלמא גבי תלתן דאיכא דבהמה דפשיטא דאסור אסור נמי בתלתן דאדם משום רוצה הוא בהן שיהו עקורין בגררא אבל גבי כלאי הכרם דליכא בהו צד שיהא פשוט משום גזל לאיסורא לא חזו רבנן לאסור להדיא לכל אדם שלא יקחוהו משום טעמא דרוצה הוא בהן וכו':

שדה אחרת של תלתן סמוכה. לכרם דכיון דגבי תלתן איכא איסורא הוי גילוי נמי לכרם לאיסורא ולא משני משום דלא חשיב לה פירכא דבעינן בכרם עצמו שיהא לו עם מי ליכנס ר"ל לטופלו לאיסור גזל וליכא:

כל הספיחין אסורין. בשנת השמטה מיירי כדמפ' בפ' מקום שנהגו דגזור רבנן שיהו כל הספיחין אסורין באכילה בשנת השמטה ולמה גזרו עליהן מפני עוברי עברה שלא ילך ויזרע תבואה וקטנית וזרעוני גנה בתוך שדהו בסתר וכשיצמחו יאכל מהן ויאמר ספיחין הן לפיכך אסרו כל הספיחין חוץ מן העולין בשדה בור ובפ' המוכר את הספינה מפ' טעמא בירושלמי בשדה בור משום דלא משגח עליה בשדה ניר דהא בעי מתקנא חקליה בשדה כרם שלא לאסור כרמו וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' שמטה וז"ל מפני מה לא גזרו עליהן לפי שידוע שאין אדם זורע מקומות אלו כיצד שדה בור שאין אדם פונה לבו לשם ושדה ניר רוצה הוא בתקונה ושדה כרם שאינו רוצה באיסור כרמו ע"כ. וכתב עליו הראב"ד ז"ל שלא ידע מאין לו זאת המימרא והנני תלמיד תלמידי תלמידיו הקטנים מצאתיה ברוך ה'. והשתא פריך דהוה לן לאוסופי חוץ משדה תלתן שזרעו לזרע דהא לא ניחא ליה בהו ובודאי לא זרע בכוונה שום דבר תוך התלתן והכא לא משני לה ובפ' הספינה הוסיפוהו ותנו ד' דשדה זרע ספיחיו שרו שאינו רוצה בהן שמכחישין התבואה וכ"ש התלתן וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' הנזכר:

מילתא דר' יוחנן מסייעא לי. דר' יוסי אמר לעיל לא שנא זרעה לזרע לא שנא זרעה לעמיר ור' יוחנן מסייע ליה כדמפ' ואזיל:

שלקח ירקה של גנה. שהיו בה כלאי זרעים:

צא ולקוט ולפי השוק מכור. בזיל כמו שתמצא דאע"ג דהשתא לאו שוק הוא ולא תצמצם למכור ביוקר דאיכא משום מקיים בכלאים דאם תצמצם למכור כרצונך וביוקר משתהין הכלאים בקרקע שלך ואיכא משום מקיים כלאים:

מקום הגרנות שעלו. וקס"ד דר' אבהו דטעמא דשרי היינו משום דאיהו לא זרען אלא מעצמן עלו והכא נמי איהו לא זרען אלא הגוי ואמאי קאמר ולפי השוק מכור:

ומשני ליה מקומו מוכיח עליו שאינו רוצה בקיומו. וכדפרישית במתני' דמחלידין הצמחים בקרקע ומרפים אותו ולא ניחא ליה בהו והשתא מסיק ר' יוסי היכי מסייע ליה ר' יוחנן:

ויתיביניה כאן אסור וכו'. כלומר היה לו לר' יוחנן לתרוצי כאן אסור משום גזל כגון בגנה:

וכאן מותר משום גזל. מקום הגרנות וכגון תלתן דמתני' ומדלא שני ליה הכי ש"מ דאפילו כמתני' אסור נמי משום גזל וכדאמר לעיל ר' יוסי היא שזרעה לזרע היא שזרעה לעמיר:

ודחי ליה תלמודא לעולם דשאני תלתן מתלתן והאי דלא משני ליה הכי היינו כי ההוא דא"ר אמי עשירים היו בתשובות ורוצים להשיב תשובה מחודשת:

או ייבה. או יהבה כלומר או תיישב אותה ג"כ כאיניש דאית ליה תרין טעמין ומותיב חדא מינייהו דהכי אורחא דתלמודא דאמרינן חדא מתרי טעמא נקט: