פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים א:ט:ב
Sirilio on Yerushalmi Kilayim 1:9:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Kilayim 1:9:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →לפת וצנונות. וראש שלהן עב ואין שרשן מסתעף ומסתבך בשרשי האילן כשאר ירק אבל שאר דברים כמו תרדין וכרפס וכיוצא בזה אסור ואפילו עלין מגולין ורמב"ש פי' לפת וצנון לפי שעה אין דרכן לצמוח ולכך לא נחיש להן הא שאר דברים לא כגון בצלים ושומין דרכן לצמוח ואפילו בזמן מועט הילכך חיישינן ור' יוחנן פליג עליה ואמר דבהטמנה לפי שעה לא חיישינן:
היא שאר דברים. שנכרכין ומשתרגין או צומחין מיד שרי בעלין מגולין כדמוקי לה ר' חייא לקמיה:
במה אנו קיימין וכו'. טעמא דר' יוחנן מפ' ואזיל תלמודא דקשיא לן עלה דמתני' היכי מתרצינן להני חידושי דמתני' לאיסורא אלא להיתירא הוא דמיתרצא:
או משום זרעים באילן. כלומר דאין תימר דמשום איסורא כשמתכוין לנטיעה תני לה דמתוך שהם רכין נתחבין שרשי האילן בהם דאיכא משום מרכיב ירק באילן אמאי תני גפן דחמירא דאית ביה תרתי משום מרכיב ומשום קידוש לאשמעינן אפילו שאר כל האילנות דלא שייך בהו קידוש אלא מרכיב לחודיה נמי דאסור ושביעית ומעשר נמי איכא ובשבת נמי איסור שבת איכא:
ואי משום שאינו רוצה בהשרשתן. כלומר ואין תימר דמשום היתרא הוא דנקט לה גפן דכשאין מתכוין לנטיעה שאינו רוצה בהשרשתן וכגון באגודה שרי ואפילו תחת הגפן דאית בה תרתי משום מביא אילן בירק ואית בהו משום קידוש כלאי הכרם אפ"ה מותר לפי שאינו רוצה בהשרשתן דדבר שאין מתכוין הוא אי הכי מאי טעמא נימא דלא שריא מתני' אלא בהני דהא כיון דטעמא משום דבר שאין מתכוין מותר הוא דשרי נשרי נמי שאר דברים תרדין וכרפס דדמי להא דתנן לקמן כשאגיע שם אלקטנו מותר אלא על כרחין דלפת וצנון לאו דוקא דהיינו כי טעמא דר' יוחנן:
מן דתני ר' חייא. בנוסח משנתנו היה שונה גבי כלאים:
אגודה של לפת אגודה של צנונות. דהיינו שלא כדרך שתילה דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה בהשרשתן:
הוה לית טעמא דא אלא משום שאינו רוצה בהשרשתן. דלהכי מוקי לה ר' חייא באגודה ובעלין מגולין לאשמועינן דהיינו טעמא דמתני' דשריא בגפן בעלים אע"ג דאיכא תרתי מרכיב וקידוש באגודה דמוכחא דלאו דרך שתילה הוי ולאו משום לפת וצנונות גופייהו כדקאמר חזקיה הילכך אפילו בשאר ירקות נמי שרי דבאגודה תליא מילתא וכר' יוחנן. ולענין הלכה קיי"ל כר' יוחנן אע"ג דפליג אחזקיה רביה כיון דמסיק תלמודא כוותיה ועוד דר' חייא אביו מפ' נמי מתני' כוותיה וכדאסיקנא הילכך נקטינן הכא גבי כלאים דל"ש לפת ל"ש צנונות או שאר ירקות אע"ג דאיכא בהו שרכא אם היא אגודה ועלין שרי ואפילו תחת הגפן וכל שכן תחת שאר האילן. ולגבי שביעית ושבת ומעשר בעלין מגולין סגי ולא בעינן בהו אגודה דבגמ' דילן בפ' במה טומנין מייתי לה גבי איסור שבת ולא בעינן אגודה אלא עלין מגולין דכי תני ר' חייא אגודה אכלאים דוקא הוא דקאי וכן דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ב דהל' כלאים הטומן אגודת לפת וצנונות וכיוצא בה תחת האילן ואפילו תחת הגפן אם היו מקצת עלין מגולין אינו חושש שהרי אינו רוצה בהשרשתן ואם אינן אגודה או שלא היו העלין מגולין חושש משום כלאים ע"כ. ובפ"א דהלכות שמטה כתב בלא אגודה וז"ל הטומן לפת וצנונות וכיוצא בהן בשביעית אם היו מקצת העלין מגולין אינו חושש ואם לאו אסור ע"כ, והראב"ד ז"ל למד מן הסוגיא הזו דאסור לזרוע זרעים וזרעי אילן כאחת והשיג על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"א ומותר לזרוע זרעים וזרעי אילן כאחד ע"כ וכתב עליו א"א דבר זה אינו מחוור דבירושלמי פ"ק בפיסקא דהטומן לפת וצנונות תחת הגפן גרסינן במה אנו קיימין אי משום זרעים באילן למה לי גפן אפילו שאר אילנות פי' אם לא היו העלין מגולין תחת כל האילנות נמי חושש משום כלאים ואי משום שאינו רוצה בהשרשתן למה לי לפת וצנון וכו' פי' אם תאמר משום רישא נקט לה גפן שאם היו העלין מגולין דאפילו תחת הגפן מותר לפי שאינו רוצה בהשרשתן וכו' נראה מכאן שהזרעים עם האילן אסרינן בזריעה וכן נראה מכאן שהלפת עם הצנון כלאים זה עם זה וכן נראה מהמשנה עכ"ד. ותמהני דמה שכתב הרמב"ם ז"ל שם הוא ברור בתוספתא ובמכילתין ובפ"ק דמס' פאה ומוכח לה מקרא ובפ"ק דקידושין נמי הכי משמע דאמרינן מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ותו לא דומיא דבהמות וליכא למימר דלענין מלקות הוא דילפינן וכמו שכתבתי וכן דעת התוס' פ' ד' מיתות והאי דפריך הכא אפילו שאר אילנות כבר פירשתי לעיל לאו משום לפת וצנון זה עם זה אלא דמשום תחיבת שרשי האילן תוך הצנון שהוא רך דהוי מביא ירק באילן פריך וזה בכל האילנות אסור וכן מוכח הלשון דקאמר אי משום זרעים באילן כלשון המשנה אין מביאין ירק באילן ולא קאמר זרעים ואילן אבל זריעת זרעים עם אילן שרי בכל אילנות דלא אסרה תורה אלא דוקא עם הגפן כדאיתא התם בפ"ק דפאה ובפ' כלאי הכרם. עוד למד מכאן דלפת וצנון אסורין זה עם זה ובא במחתרת להרוס דברי הרמב"ם ז"ל וניתן להצילו דלדברי הר"א ז"ל הכי פריך למה לי לפת וצנונות דמשמע דמשום דהיו כלאים זה עם זה קפיד שאינו רוצה בהשרשתן מטעם איסירא דאינהו גופייהו הוא דבעינן עלין מגולין אפילו שאר דברים נמי שאין כלאים זה עם זה בעינן עלין מגולין מטעם זרעים אצל אילן ולדעת זו כי תני ר' חייא אגודה להודיע דלא תנינן לפת וצנונות בהדי הדדי אלא לפת לחוד וצנונות לחוד כיון דהוו באגידה שרי דהא אינו רוצה בהשרשתן ולא בעינן עלין מגולין כי הוו אגודה ולא קתני מתני' אלא משום שבת דלא יזוז עפר ודלא כר' אלעזר בן תדאי דלקמן וכן כתב דעתו מפורשת בהשגה אחרת פ' שני בהדיא וז"ל א"א מפלפול השמועה ראיתי שלא תפסו אגודה אלא להודיע שאין לפת וצנון דיוקא ביחד אלא או לפת או צנונות לפיכך אם היו עלין מגולין אפילו לפת אחת אין בו כלאים עם הגפן וכ"ש עם שאר האילנות או אם היו אגודות אין בהן כלאים שהרי אינו רוצה בהשרשתן ואע"פ שאין עלין מגולין ולמאי דתני ר' חייא אגידה הא דקתני עלין מגולין לאו משום כלאים ומעשר ושביעית נקט לה אלא משום שבת ע"כ. ומה שחשב דלפת וצנון כלאים זה עם זה ובזה בנה יסודותיו תימה גדול הוא דהא אמרינן לעיל הלפת והצנון הלכו בהן אחר הפרי הלפת והנפוס הלכו בהן אחר העלין וכי היכי דלפת ונפוס לקולא הוא דהכי תנן במתני' ה"נ לפת וצנון. ועוד דפריך הרי צנון ונפוס הרי פרי דומה ועלין דומין ותימר כלאים משמע דמעיקרא אמרינן דמשום פרי דומה שרי ומה שכתב שכן נראה מהמשנה אימוראי בקיאי במתני' טפי מינן אלא פי' השמועה כמו שכתבתי שם. ומה שכתב נמי דלר' חייא נמי דתני אגודה הא דתני עלין מגולין לאו משום כלאים וכו' אלא משום שבת אמת הוא בגמ' דילן כי מייתי לה בפ' במה טומנין לא הזכירו שם אגודה אבל קשה ר' חייא כיון דמודי דבעלין מגולין סגי גבי כלאים למה לי למיתני הכא אגודה דאי לאשמועינן דכי איכא אגודה דבלאו עלין מגולין סגי ליתא דיותר דרך זריעה הוא עלין מגולין ובלאו אגודה מאגודה ובלאו עלין מגולין, וכ"ת דלגבי איסורא קמ"ל דבלאו אגודה ועלין דאסיר ממתני' שמעינן לה ועוד דבשמעתין הא אסיקנא דלהתירא תני לה ונתקיימו כל דברי הרמב"ם ז"ל ולא נפל דבר אחד מכל דבריו: