פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים א:ז:ג
Sirilio on Yerushalmi Kilayim 1:7:3 (Sirilio on Jerusalem Talmud Kilayim 1:7:3) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →יש ספרים דגר' הכי תני מניין שאין מרכיבין עץ סרק על גבי עץ מאכל ולא עץ מאכל על גבי עץ מאכל ולא גרסי עץ סרק על גבי עץ סרק ויש גורסין מניין שאין מרכיבין עץ סרק על גבי עץ סרק ולא עץ סרק על גבי עץ מאכל ולא עץ מאכל וכו'. וכתב הרא"ש ז"ל ומסתברא כגירסא קמייתא דעץ סרק כיין שאין עושה פרי כחד מינא חשוב. ונ"ל דהנכון כגירס' אחרונה דמתניתי' מסייע לה כדפרישנא ועוד דאי משום דלא עביד פירא לא חשיב מינא וכאילו אינו הוא אי הכי אפילו עץ מאכל ע"ג עץ סרק לישתרי ועוד דגבי כלאים לא אזלינן בתר עשיית פרי אלא שמכחיש חכמת היוצר ח"ו דומה שהוא חכם מהבורא:
דר' אלעזר היא. דאיהי דריש לקמיה ובפ' ד' מיתות דהוזהרו בני נח בהרכבת האילן ובהרכבת בהמה מהאי קרא משום חוקים שחקקתי כבר ואסיקנא התם מדלא כתיב ושמרתם את חקותי משמע את חקותי אשר מעולם תשמורו מלמד שהזהיר כבר את נח ובניו עליהן ואלו הן החקים בהמתך וכו' שדך וכו' ומשמע בסמוך דאפילו מאן דדריש חוקים שחקקתי כבר אלמינהו סמיך והיינו משום דכתיב בפרשת בראשית דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ פרי עושה פרי למינו וכן גבי בהמה דכתיב ויעש אלהים את חית הארץ למינה וקשה דתרתי למה לי ומפ' ר"ת בפ' ד' מיתות דאי לאו את חקותי הוה אמינא למינהו לאו לאיסור כתיב שצוה כן לבני נח ואי לאו למינהו הוה אמינא את חקותי שחקקתי לך כבר במרה:
מעתה יהא אסור לאדם הראשון. בניחותא כלומר ומכאן דרש ר' אלעזר לקמן דכלאים נאסרו לאדם הראשון דהיינו כלאי בהמה וכלאי האילן:
חוקים שחקקתי בעולמי. נראה בעיני דדריש ליה ציורי וחקויי שציירתי בעולמי כמו וחקותה עליה את ירושלם, על כפים חקותיך ומש"ה פריך דאי הכי תאנה שחורה ע"ג לבנה נמי ליתסר:
ומשני ולא מכלאי בגדים למדת. דבריש מכילתין ילפינן כלאי בהמה מכלאי בגדים וכו' וכיון דגלי לן רחמנא בחדא דאלמינהו קפדינן ה"ה אכלהו. השתא נראה לתרץ דצריכי למינהו וחקותי דאי כתיב חקותי הוה אמינא כל צורותי בכלל ואפילו תאנה שחורה ולבנה ושור שחור ולבן קמ"ל למינהו ואי כתיב למינהו ולא כתיב חקותי הוה אמינא דישראל גמר מאדם הראשון ועוד דהא כתיב בהמתך דדוקא בהמה שלו קא מזהר אבל לא בהמת חברו וכ"ש בהמת גוי על בהמת גוי וכן שדך דוקא אילן שלו או זרעים שלו קמ"ל חקותי כל צורותי ואפילו דגוי, ובהמתך דכתיב אייתר לג"ש דפ' הפרה והכי דריש בת"כ כמה דרשות דלא סגי להו בהמתך ומוכח להו מחקותי ור' אלעזר נמי הכי דריש ליה אלא דס"ל דמשמעותא דקרא היא חקותי אשר מעולם צויתי לאדם ולנח תשמרו והיינו אזהרה דכתיב בהי ייעש אלהים את חית השדה וגו' שבני אדם ישמרו בה למינה ולא שאינה מינה וכן גבי אילנות ודשאים וכיון דפי' חקותי לשון חוקים וגזרות אע"ג דאשכחן ביה נמי לשון חוקיי דהיינו ציור תרתי שמעת מינה. והשתא מיתרצא ההיא דפ"ק דקידושין דאמרינן הרכבת האילן אסור בחו"ל אדשמואל דאמר קרא את חקותי תשמורו חוקים שחקקתי כבר והשתא למה לי דהא מהיקישא נפקא דאיתקוש שדך לבהמתך מה בהמתך בין בארץ בין בחו"ל אף שדך בין בארץ בין בחו"ל ועוד קשה דאשכחן לשמואל גופיה דדריש הך דרשא פ' ד' מיתות לפרישי טעמא דר' אלעזר ורבנן פליגי ובהאי דפרשינן לא קשיא כלל דמשום דכמה דרשות נפקא לן מחקותי דלא נפקא לן מבהמתך וכולהי מודו בהו נקיט לה. והתוס' תירצו דנהי דלא דרשי רבנן למינהו גבי בני נח משום דלא כתיב אזהרת כלאים גבי צוויין דאדם אבל גבי ישראל כיון דאשכחן דנצטוו ישראל על הכלאים מסתבר דכך מסר להן הגבולין של כל מין ומין דהיינו כל למינהו האמור בבראשית דהיינו חוקים שחקקתי בעולמי ונפקא מינה לרבויי דגים ועופות להרבעה להאי תלמודא א"נ לאשמועינן דגבי אילן אין איסורא כמו גבי זרעים אלא דוקא בהרכבה ולא הוה מפקינן קרא ממשמעותיה דכתיב לא תזרע אי לאו חקותי דאשכחן כבר למינהו במעשה בראשית ע"כ: