פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים א:ו:ד
Sirilio on Yerushalmi Kilayim 1:6:4 (Sirilio on Jerusalem Talmud Kilayim 1:6:4) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →המרביע בחית הים מהו. שיהו אסורין בכלאים דהרבעה וקא מיבעיא ליה הכי משום דכלאים דהרבעה מבהמתך דשבת גמרינן בפ' הפרה ולית לן לרבויי אלא כל מילי דיבשה דאדם רגיל לחמר אחריהם דבמחמר כתיב קרא דבהמתך כן כתבו התוס' בפ' הפרה וקשיא לי תינח למאן דיליף לקמן מבהמתך אלא למאן דיליף לקמן מאת חקותי תשמורו דדרשינן חיקויי וציורי צורות שצירתי בעולמי מאי איכא למימר לכך נ"ל דמשום דבימי המבול לא מתו דגים שבים כדכתיב מכל אשר בחרבה מתו ואי שייך בהו רביעה פשיטא דבאותו הדור רבעום או נרבעו ולא אשכחן דאיענש משו"ה מיבעיא ליה וצריכין אנו לומר לפי המסקנא דלא חטאו לא אדם בהן ולא הן בעצמן:
כתיב בהן למיניהם. דכתיב אשר שרצו המים למיניהם וגמר מלמינה דיבשה דכתיב ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו:
לא אמר כן. דשאל רב כהנא מריש לקיש מרביע בחית הים אלא שאמר בשם ריש לקיש בסתם כל שכתוב בו למינהו כלאים נוהג בו:
הותיב כהנא וכו'. סוגיא זו איתא בב"ר שהיא אגדת ארץ ישראל ורש"י ז"ל בפירושיו כך גורס הותיב כהנא הרי חית הים דכתיב בהם למיניהם מעתה כלאי הרבעה נוהג בהן ופי' ז"ל שם דחיה ועוף שנינו במשנה בפ' הפרה שהן כלאים בבהמה דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים וגמר בהמתך בהמתך משבת ובירושלמי מפיק לה מאת חקותי תשמורו דרבוייא הוא ובדגים לא שנינו שיהו כלאים להרבעה ואם כדבריך שכל מי שכתוב בו למינהו כלאים נוהג בו דגים נמי נוהג בהן כלאים שאף הן חית הים דכתיב ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם חית הים קרי כל מינין שבפרשה הוו חיות כגון קוף וכלב וחתול וכיוצא בהן וישנן בים כדמפ' בהעור והרוטב כל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה:
פריס כהנא מצודתיה על ריש לקיש. כלומר תפסו בדבריו:
וא"ר יונה יכיל. כלומר ועדיין לא צדייה דגבי הרבעת כלאים לא אמר ריש לקיש כל שכתוב בו למינהו כלאים נוהג בו:
יכיל אנא פתר לה משום מנהיג. כלומר בהנהגת כלאים הוא דאפשר לקיים אף בדגים ע"כ לשון הרב. וקשה דהא אפילו גבי הנהגה לא שנינו שיהא נוהג בדגים ונ"ל לתרץ בדוחק דכיון דתנן במתני' אדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך ואדם דרכו למשוך ספינה בים ותני דמותר עם כולן הא זה עם זה אסור דכל היכא דאדם דאדם מושך תני איסורא בכולן והתוס' ז"ל בפ' הפרה כתבו דה"ג התיב כהנא הרי דגים שבים וכו' ומפרשים דבמין חיות הים שייך בהו הרבעה דיש להם זכרות דדמו להנהו דיבשה אבל בדגים לא שייך בהו הרבעה והכי פריך והרי דגים שנאמר בהן למינהו דכתיב ואת כל נפש החיה הרומשת נפש אלו דגים החיה כמשמעה וכי כלאי הרבעה נוהג בהן והיאך יכול להרביען והא אין להן זכרות וגבי כלאי הרבעה תנן לקמן בפ' כלאי הכרם דאינו אסור מן התורה אלא להרביע והיינו כדמפ' בפ' הפועלים אינו חייב אלא במכניס כמכחול בשפופרת וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ט ומשני דהא דקאמר בדגים כלאים נוהג בהן היינו דוקא בהנהגה אבל בהרבעה לא משכחת לה ולהכי לא פריך לעיל אמרביע חית הים אליבא דר' ירמיה אלא אליבא דר' אחא דקאמר דכל שנאמר בו למינהו דהיינו אפילו סתם דגים כלאים נוהג בהן:
ואינון שייכין. מושכין דוגית א' וכיוצא בה וכלאים הם שאין דומין זה לזה וכלאים דחרישה אפילו בהנהגה בעלמא אסור דתנן אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג: