פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ז:ז:ו

עושה אותו שני על מקום אחר. אותו כרי שהטבל מרובה על שיעור מעשר עשר שחלקו ונתן לצד אחד צ' שיהא למעשר דייחדו למעשר כדמפ' לקמיה דגבי טבל מרובה עשר ומעשר טבול פליגי דמחזיר שמות הטבלים כבתחלה ואשמעינן דאפילו אחר שחלקו דייחדו למעשר עושה שני על מקום אחר וכ"ש כשכל התערובת כולו מעורב יכול לעשותו שני וה"ה עני:

עושה כלו. דוקא כולו כשכל התערובת מעורב הוא דיכול לעשותו שני על מקום אחר אבל אחר שחלקו וקרא על הא' שם מעשר לא כדפרישית דאפילו בכרי של צד הטבל הורע כחו וקליש דיש בו טבל קל וטבל חמור כמו שאפ' להלן:

ומפריש עליו ראשון. בשבילו מפריש ממקום אחר על אותן פירות מקום אחר שהפריש כדי התערובת זה שנתערב לו וקרא לו שני יפריש במקומן ראשון אחר לתקון הפירות ההם קודם שיעשה אלו שני עליהן כדי שלא יקדים וה"ה דלמ"ד אותו נמי דמפריש במקומו ראשון ממקום אחר אלא האי תנא טעמא קא יהיב למילתיה דבשלמא בשכולו מעורב עושהו שני על מקום אחר וליכא משום מקדים דנימא דלעלויי קא עביד דבעי לאפרושי על הנהו פירות ממקום אחר ראשון דלית ביה ספיקא אבל בתר דחלקו וקרא עליו שם אי בעי לאפרושי על אלו ראשון גמור אמאי חלקו וחזר וקרא עליו שם ונראה דהך פלוגתא דאותו וכולו לא הויא דוקא אלא בסיפא דמרובה עשר הכרי האחר דחשיב בכרי של טבל שחלקו לשנים ולהכי לא מפסיד כדתנן במתני' והיינו טעמא דמ"ד אותו דאפילו אחר שחלקו דהשתא נשאר שם הטבל בראשון יכול להחליפו לשני או לעני וכ"ש מ"ד כולו דהיינו דוקא קודם שחלקו וכיון דטבל בטבל הוא יכול להחליפו ולא הורע כחו אבל טבל וחולין דרישא כ"ע מודו ואפילו לא חלקו דאינו יכול להחליפו דהורע כחו דחולין ברורים מעורבין בו והיינו טעמא דמפסיד אלא דוקא היכא דאינו מפסיד הוא דפליגי וכדפרישית:

במה אנן קיימין. כמו במאי קמפלגי האי תנא דאמר דוקא כולו דהיינו קודם שחלקו הוא דעושה שני ועני אבל אחר שחלקו לא מה גרעון ראה בו ואמאי לא נדון בו דנהוי כמו כרי של טבל שחלקו לשנים וההיא דכהנות יוכיח וכן יוכיח נמי דכי איכא עשר ריבוי ליכא הפסד ומשני דאפילו בדאיכא יתור עשר ואפילו דשניהן טבלים דתרתי לקולא איכא טבלים מקולקלין חשיב להו מ"ד כולו דסבר כי הא ברייתא דפליגי אמתני' דקתני במתני' דכי איכא עשר דיתורא דליכא פסידא והוא פליג אמתני' וסבר דאפילו בהאי דינא נמי גריע כדתניא ומשום דס"ל דגריע לעולם פליג ואמר דדוקא כולו דס"ל כי האי תנא דברייתא דאפילו מרובה עשר מפסיד מכאן ומכאן דתניא מאה טבל ותשעים מעשר נוטל צ"ב חסר עישור א' דהא לדידיה הני שני כריים שחלקן הוו טבל קל וטבל חמור ודמו לחולין וטבל ולא מצי להפריש מזה על זה ואפילו שהטבל מרובה עשרה על המעשר כשחלקן יש לו להפסיד שתים ונוטלן לצד המעשר א' שלימה וא' חסרה וטעמא דמספקא ליה להאי תנא הני שני כריים אחר שחלקן הי ניהו טבל קל והי ניהו טבל חמור ודילמא האי דק' חמור טובא דאית ביה תערובת לאוי טובא ראשון ותרומת מעשר ושני ועני או דילמא כרי של ר' הוא דהוי טבל חמור דאית ביה תשעה דתרומה מה שאין כן בכרי של ק' דאין בו תרומת מעשר אלא א' הילכך מפסיד שתים אחת שלימה וא' חסרה דאי כרי של ק' הוא דחמיר מחמת ריבוי הלאוין להיכירא של לאוין תקון שחסרה מיבעי ליה להפסיד ואי כרי של צ' הוא דחמיר מחמת ריבוי התרומה א"כ שלימה מיבעי ליה להפסיד וכ"ת אי חיישינן לצד כרי של מעשר שהוא היותר חמור והמזיק א"כ תשעה מיבעי ליה להפסיד דהא תשעה תרומה הוא דאית ביה תריץ דלא דיינינן דלשקול כולהו עשרה אלא היכא דלא אפשר שיעשה הכרי תרומה וכו' כגון חולין דנזקן גדול אבל הכא שנשארו שני הכריים בטבלן ועוד דלשקול עשרה כולי האי לא מחמרינן ולרמוז ספיקא דילן סגי דשקיל א' שלימה וא' חסרה כיון דנשארו שני הכריים בטבלן וכן גבי ק' ופ' לפי החשבון נוטל לתרומת מעשר להדי טבל דק' אחת ושלימה ומשום דמספקא לן שמא כרי של פ' הוי טבל חמור וכרי של ק' הוי טבל קל וכדפרישית נוטל א' חסרה שני עישורין לכרי של פ' וכן נמי ק' וע' ק' טבל וע' מעשר לעולם יפסיד שנים אלו שיהא חסר לעולם. ותנא דידן ס"ל כיון דמרובה י' לסנהדרין מדמינן ליה ומועט בטל ברוב הוי. ונקטינן למ"ד דאף לאחר שחלקו יכול לעשותו שני או עני כמו טבל אחר דס"ל כתנא דמתני' דתנן דאינו מפסיד כלום דטבלים שוים נינהו ומתני' מיתרצא שפיר כמ"ד אותו ומשו"ה קתני דאי איכא ריבוי עשרה דאינו מפסיד כלום וכ"ש טפי וכדפרישית במתני' וההיא דכהנות נמי אתא כגוונא דמתני' כדפרישית לעיל ונמצא על דרך זו שפירשתי השמועה מאי דתניא בתוספתא ק' מעשר וצ' טבל נוטל צ"ב חסר עישור א' היינו טעמא דמספקא ליה האי ספיקא גופה דלא ידעינן הי ניהו טבל קל והי ניהו טבל חמור ונוטל חדא שלימה וחדא חסרה פליגא ואינה הלכה וקי"ל כמתני' דטבלים שוין הן ואינו מפסיד כי איכא עשר ייתור. ואיכא לאקשויי אהך סוגיא דמשמע בההיא דאוכלין עראי דאין עושין עירוב טבל תרומה אלא טבל שנתערב בתרומה וכן משמע הכא דע"כ לא פליגי הני תנאי אלא אי מצינן לעשות המעשר טבול שני או עני וכ"ש תרומת מעשר על מקום אחר דבהא מודו כ"ע דתולדה דמעשר היא אבל תרומה גדולה ליכא למ"ד ואילו בפ' המפקיד משמע בהדיא דסתם טבלים בעל הבית יכול לעשותם תרומה ומעשר על מקום אחר וכן בספרי זועי תני בפרשת קרח מנין לבן לוי שרוצה לעשות מעשר ראשון תרומה גדולה שעושה שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה יכול אף משנטלה תרומתו עושה אותו תרומה לאחרים ת"ל את מקדשו ממנו בזמן שקדשו לתוכו אתה עושה אותו תרומה לאחרים ע"כ וכן גורס אותה רבנו שמשון ז"ל. ונ"ל לתרץ שנתערב שאני דבבא דרישא הא אמרינן דכ"ע מודו דהיכא דאיכא חולין נזקן גדול וליכא מחילה בהו דע"כ יש בכרי זה ובכרי [האחר] גרגירי חולין ואי אפשר שיחזרו תרומה דאין תרומה אחר תרומה דמציעתא נמי דטבל ומעשר כיון דשני הכריים שוים תקון רבנן דיפסיד ויחזירנו מדומע בידיו דמדמו להו לחולין וטבלים דרישא ולא יאמר דיעשנו תרומה על מקום אחר ועשו חיזוק לדבריהם ודוקא בטבל שנתערב בתרומה ולא חלקן ועוד דהכל לכהן שרו ליה רבנן דיעשנו תרומה ולא יפסיד דהא כי חלקו נמי אינו מפסיד ואפילו תאמר שנתערבו בטבל גרגרי תרומה כשחלקן דנותן גרגרי טבל בתרומה וגרגרי תרומה בצד הטבל אין חשש דהתרומה פשיטא דאוכלה בטהרה והטבל נמי כשמתקנו אפילו החולין שבו אינו אוכלן אלא בטהרה כדאיתא בס"פ האוכל מזיד ואין חשש ובסיפא דסיפא דתנן אינו מפסיד כלום מ"מ איכא למיחש לטעמא דמ"ד דאפילו דמרובה עשר דיתור דינא הוא דמפסיד הילכך לתנא דמתני' נהי דלא מיהו שני או עני מצי עביד תרומה לא מצי עביד ולגבי הא מילתא גרעינן ליה והיינו שלא יעשנו תרומה על מקום אחר כדמוכחא ההיא דאוכלין עראי אבל היכא דלא נתערב דהוא בכחו פשיטא דאפילו תרומה גדולה יכול לעשותו כיון דאשכחן דטבל דמעשר תרומה קרייה רחמנא כדאמרינן ביבמות. [ונ"ל לתרץ דנתערב שאני דבבא דרישא הא אמרינן דכו"ע מודו דדוקא כולו הוא דעושהו שני או עני אבל חלקו לא דכיון דמפסיד כשחלקו א"כ לא פשיטא להו לרבנן דזה חלק הטבל אבל ודאי הוא דאפשר דיש בו גרגרי חולין ואי אפשר שיחזרו תרומה דאין תרומה אחר תרומה ואפילו לא חלקו נמי זה הטעם בעצמו אי אפשר לעשותו תרומה מציעתא נמי בטבל ומעשר כיון דמעשר הוי חולין ללוי דמותר לזרים ותקון רבנן דיפסיד דאי אמרת דיעשנו תרומה על מקום אחר לא יפסיד ועשו חיזוק לדבריהם ודוקא בטבל שנתערב בתרומה דהכל לכהן שרו רבנן דיעשנה תרומה ולא יפסיד דהא כי חלקו נמי אינו מפסיד דאפילו תאמר כשנתערבו ק' טבל בק' תרומה כשחלקם דנותן גרגירי טבל בתרומה וגרגירי תרומה בצד הטבל התרומה פשיטא דאוכלה בטהרה והטבל נמי כשמתקנו אפילו החולין שבו אין לו לאכלן אלא בטהרה כדאיתא בס"פ האוכל מזיד הלכך לא שייך ביה הפסד אבל מעשר דשרי לזרים לא ובסיפא דסיפא דתנן אינו מפסיד כלום ומכל מקום כיון דבלאו בבית כהן מכל מקום איכא למיחש לטעמא דטבל קל וטבל חמור ולגבי הא מילתא גרעינן ליה שלא יעשנו תרומה גדולה על מקום אחר כדמוכחא ההיא דאוכלין עראי אבל היכא דלא נתערב פשיטא דאפילו תרומה גדולה יכול לעשותו כיון דאשכחן דטבל דמעשר תרומה קרייה רחמנא כפשטא דברייתא כנ"ל.] אבל ראיתי להראב"ד ז"ל דס"ל דמשבשתא היא ולא גריס תרומה גדולה אלא תרומה לחוד ודוקא לתרומת מעשר הוא דמהני וכ"ש לעשותו שני מפני שכל אלו באין מכח מעשר אבל פשיטא דאין יכול לעשותו תרומה גדולה. גם הרמב"ם ז"ל כאשר כתבה בספ"ג בהי' תרומות כתבה נמי גבי תרומת מעשר ובדיעבד וז"ל בן לוי שהיה לו מעשר ראשון שלא נעלה ממנו תרומתו והניחו להיות מפריש עליו והולך אם הוא בטבלו מה שעשה עשוי שנא' כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מלמד שהוא עושה את כולו תרומה על אחרים הפריש ממנו תרומת תרומת מעשר תחלה ואח"כ הניחו להיות מפריש עליו והולך עד שיעשה כולו תרומת מעשר ונותנו לכהן לא עשה ולא כלום שנא' את מקדשו ממנו בזמן שקדשו בתוכו עושה אותו תרומה לאחרים אין קדשו בתוכו אינו עושה אותו תרומה לאחרים ע"כ. ודין תרומה גדולה כתב בהדיא בפ"ה דהי' תרומות המפריש תרומה גדולה ממעשר ראשון שלא נעלה תרומתו אין תרומתו תרומה ע"כ. וזה תלוי בגירסת ספרים בפ"ק דתרומות ושם יתבאר בס"ד. נמצאו כללי השמועה לפי שטתנו דטבל שנתערב בחולין אין כאן מחילה לתקנתא דרבנן ונוטל מאה וא' לצד הטבל לגריעותא דטבל וגבי תיקון החולין והטבלים דמתני' ד' דברים שאין להן עלייה אבל כשיש להן עלייה אם חלקו יאמר אם טבל עלה בידי הרי היתרה שנטלתי היא חולין ואם חולין עלה בידי הרי היתרה היא טבל ועשיריתו תהיה מעשר ועשירית עשיריתו הרי היא עשויה תרומת מעשר ואם לא חלקו יאמר הרי עשירית הטבל בכל מקום שהיא מעשר ועשירית עשיריתו תרומת מעשר וקדשו מדומעין ומוכרן לכהן ואם טבל ומעשר טבול נתערבו וחלקו נוטל לצד הטבל ק"א כשיעור דתרומת מעשר ויאמר אם טבל עלה בידי הרי האחת היתירה היא מעשר ואם מעשר עלה בידי עשיריתו הרי היא עשויה תרומת מעשר בכל מקום שהן גרגרי מעשר טבול וקדשו מדומעין ומוכרן לכהן ואם לא חלקו כדלעיל דפלוגתא דאמוראי היא בפ' אוכלין עראי אי קי"ל כר' אלעזר בן ערך או אין הלכה כר' אלעזר בן ערך ואפשר דבזמננו הלכה כר' אלעזר בן ערך על דרך שכתבתי למעלה וקי"ל כמ"ד אפילו אותו דהיינו שחוזר שמו עליו כבתחלה יכול לעשותו שני או עני ובלבד דאיכא ייתור עשר אבל תרומה גדולה לא ודוקא שנתערבו אבל לא נתערבו אפילו תרומה נמי ויש דעות אחרות במשנה הזאת ולא חששתי להם שאינם על דרך הגמרא: