פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ז:ד:ה

הרי זו תרומה למחר. דלמחר בשבת תחול עליה שם וכיון שמתנה עכשו מותר:

ואין אדם עומד בשבת ואומר וכו'. אע"ג דלא קרי ליה השתא שם ולא חייל עליה עד למחר כיון דבערב שבת לא מיקרי מפריש בשבת כיון דאתני השתא ה"נ בשבת אסור להתנות דהשתא הוא דמתקן:

ור' יוסי בר בון. פליג עליה דכיון דחייל עליה שם בשבת נמצא מתקן בשבת:

דתנינן תמן. במסכת טבול יום פרק בתרא:

לגין שהוא טבול יום. שהיה הלגין טמא והטבילוהו ועדיין לא העריב שמשו:

ומילאהו מן החבית. של מעשר טבל שלא הפריש הלוי ממעשר ראשון תרומת מעשר עדיין והרי הוא במיתה ואפילו לכהנים וכבר הארכתי בענין הזה בר"פ הלוקח פירות ולא חזי לעירוב כדתנן בפרק בכל מערבין אבל לא בטבל ולגבי לגין שהוא טבול יום בעוד שהמשקה בתוכו הוא טבל לא פסיל ליה טבול יום דטבול יום מותר בנגיעה בחולין ובמעשר ואע"ג דפתיכא ביה תרומה שלא הורמה:

אם אמר הרי זו תרומת מעשר לכשתחשך. אם אמר הרי זו שבלגין תרומת מעשר על החבית לכשתחשך ויעריב שמשו ויהא כשר לתרומה דבריו קיימין והתרומה טהורה:

ואם אמר הרי זו עירוב. ואם אמר ערבו לי בלגין זה לא אמר כלום דהואיל וכי מטא בין השמשות אכתי טבל הוה כדאמרינן התם בפרק בכל מערבין דסוף היום קונה עירוב ובסוף היום אכתי טבל הוי דהא משתחשך קאמר והא הכי דפירש דבע"ש לא תחול עליו שם תרומה עד השבת דהיינו למחר ומהני וקשיא לר' יוסי בר נון:

פתר לה לשעבר. דהכי קתני אם אמר כלומר אם עבר ואמר כן דבריו קיימין ולא שיהא מותר לומר כן לכתחלה:

והא תני ר' חייא אומר. דבהך מתני' תני ר' חייא בברייתא דיליה אומר הרי זו תרומת מעשר לכשתחשך:

ומסיק דהדר ביה ר' יוסי בר בון מן הדא דר' חייא. וקי"ל כר' יצחק בן אלעזר: