פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ז:ב:ג

אם באומר מכבר משקה מעורב הוא. אם כבר קודם שיכנס שבת קורא לו שם תרומה הרי הכל מעורב יחד ונעשה מדומע דהא משקין מעורבין הן וקשה למ"ד בפרק בתרא דע"ז & מפיה לא ישתה משוליה לא ישתה וכו' ותנן סתמא דלא כוותיה:

ואם באומר לכשאשתה למפרע טבל שתה. דעד ששותהו אינו רוצה שיחול שם תרומה בשיור ואם לא חל הרי כששותה שותה טבל:

באומר מכבר לכאשתה. כלומר מעכשו תחול רגע אחד לכשאשתה תהא תרומה נמצא דהא קרא לה שם עד שלא תחול שבת ולא הוי טבל ולא חלה פיד שמשייר ולא הוי מדומע ודומה לגט כשאומר אם מתי וכו':

ולא נמצא מטלטלין תרומה טמאה וכו'. כי מה שנשאר בכוס הויא תרומה טמאה כי כל מה שהוא ביד ע"ה בחזקת טמא הוא:

משייר כל שהוא חולין. יותר על שהוא שיעור התרומה ואגב החולין מטלטל התרומה:

דתנינן וכו'. משנה היא בפרק נוטל:

ולא דמיין תמן טמאה לצורך טהורה. דטהורה הויא עיקר כדקתני תרומה טמאה עם הטהורה משמע דטמאה טפל וטהורה עיקר:

ברם הכא שיור חולק לצורך טמאה. תרומה טמאה עיקר דכל שהוא בעל אגבה:

עם הכוס ביציאתו וכו'. ביציאתו מן הכוס הוא קדוש כלומר בשעת תנאי אומר אין התרומה קדושה עד שישתה ויוציא פיו מן הכוס אלא שאחר ששתה חלה רגע אחד ומאז והלאה אינו מטלטל את הכוס אלא מניחו על השלחן. וכן פירש הרא"ש ז"ל: