פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ו:א:ב

מישראל חולק. דליכא הפקעת מעשר:

מן הגוי תורם. דאיכא הפקעה וקשה דבשלמא רשב"ג נוכל לומר דם"ל יש ברירה וכדי שלא תבור א"י סמכו לומר יש ברירה אלא רבנן מ"ט אמאי לא החמירו עליו אלא דתורם ותו לא דהא אסיקנא בפ' מאכילין דאפילו לא נשאר לתקן אלא מעשר עני הוי טבל ובמיתה מה הועילו חכמים בתקנתן יש לומר דכיון דבורה קיבלה לזורעה וחשו דלא תבור ארץ ישראל כדלקמן כיון דקיימא לן אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית כדאיתא במס' מעשרות ואיתא נמי בפ' הפועלים וכיון דחולק להם חלקם בגרן שלא ראה פני הבית במעשרות לא מיחייבי אבל גבי תרומה גדולה דמפריש בשדה מיד אחר המירוח כדתניא לקמן במס' מעשרות מצא פירות בשדה מפוזרין מותרין משום גזל וחייבין במעשר ופטורין מתרומה דאי אפשר לגרן שתעקר אלא א"כ נתרמה ממנה תרומה גדולה וטעמא דכתיב ראשית דגנך בתרומה בדיגון תליא מילתא הילכך אתרומה גדולה חשו אבל אמעשר לא חשו:

ה"ג ותני כן המקבל שדה מן הגוי תורם ונותן לו אמר רשב"ג והכי איתא בתוספתא בריש פירקין ולא גר' החוכר דמה שייך הכא:

אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום. שלא יתרום הישראל פירותיו וס"ל לרשב"ג דלא מקרי פורע חובו בטבל אלא היכא דאם הגוי ידע בהכי לא שקיל ליה דאינו רוצה ליהנותו אבל אי ידעינן ודאי דאינו רוצה לתורמן אלא כמות שהן דכיון דאין תורמין אלא מן המובחר אותו מובחר איהו קא בעי ליה לא מיקרי פורע חובו בטבל: