פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ה:א:ב

וחלה חייבת בדמאי. מדקתני מתני' מ"ש בתר חלה משמע דבדמאי מיירי דשרי להקדים ואפ"ה קתני מתני' ברישא שיפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר והדר חלה כדי שהחלה תהא מתוקנת משמע דחלת דמאי אית בה משום טבל וצריך לתקנה והא תנן בפ"ק חלת ע"ה פטורה מן הדמאי והך קושיא לא שייכא לר' אושעיא דמפ' בפ"ק דההיא מתני' דוקא שהפרישה ע"ה והכא בחבר שלקח עיסה מע"ה עסקינן אלא לר' יוחנן שייכא דאמר התם דגם בזו פוטרת מתני' דפ"ק כדאמר התם היא הדא היא הדא ומריה דהאי תלמודא ר' יוחנן הוא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בריש ספר מדע. ויש גורסי' א"ר אבא וכו' א"ר יוחנן מתני' בדמאי והכי איתא לקמן וא"ש:

דב"ש היא. דתניא בתוספתא בפ"ק דמכילתין דבחלה ושיירי מנחות ותוספת בכורים ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין וטעמא דב"ש אליבא דר"ש דאע"ג דאיכא תרתי ס"ל דרוב עמי הארץ לאו מעשרין הן ולית להו נמי אימת קדשים ולר"ש כ"ש דפליגי ב"ש אלוקח לזרע וכו' דליכא אלא חדא:

כלום אמרו ב"ש וכו'. כלומר תנא דמתני' משמע דפליג אר"ש בן יהודה דכיון דתני פלוגתא דשמן ערב בהדי ההיא דחלה ושיירי מנחות ולא בעי לערובינהו משמע דס"ל דודאי בהנהו לא מחייבי ב"ש אלא בשמן ערב ובזריעה וכיוצא בה דלא שייך אימת קדשים דהיכא דשייך פשיטא לן דבית שמאי מודו לב"ה והשתא אם במילי דכמו בזריעה וכו' לא חש תנא דמתני' אסברא דב"ש דלא כתב סברא דב"ש אלא בשמן ערב משום דקא סברי ב"ש סיכה כשתייה לכל דבר ועוד דלית ליה אימה אבל בשיירי מנחות דאיכא אימת קדשים לא פליגי ובזריעה אע"ג דמודי דפליגי דליתא אימה מ"מ אכילה גופה ליכא לא כתב סברא דב"ש בה וליכא למימר דס"ל לתנא דמתני' דמודו ב"ש בזרע ולא פליגי אלא בשמן ערב משום דחשיבא אכילה ממש וכדפי' דסיכה כשתייה וכו' דא"כ ליתני פלוגתא דשמן ערב בהדי זרע ושמעינן דבזרע לא פליגי אלא כיון דלא תני ליה אלא בהדי שיירי מנחות ש"מ דדוקא בשיירי מנחות הוא דלא פליגי משום דאיכא תרתי ודלא כר"ש בן יהודה אבל בזרע וכיוצא בה פשיטא דפליגי ואפ"ה אע"ג דבזרע וכיוצא בו פליגי ב"ש לא חש מתני' לכתבו והשתא אם בזרע ודמי ליה לא חש תנא דמתני' אב"ש דהא תנן הלוקח לזרע סתם ולא תני בה שום פלוגתא ש"מ דתנא דמתני' לא חש להו לב"ש ואפילו ר' פינחס בן יאיר לא חש אלא משום שלקחום מתחלה לאדם כדאיתא התם בפ"ק דחולין והשתא ליחוש לה לר"ש בן יהודה במקום דאיכא אימת קדשים ומה שפי' ר"ש אינו נכון דאפשר שיחמירו בשיירי מנחות וכו' ולא בזרע וכו' דליכא אכילה התם ובשיירי מנחות איכא:

אלא במגבל עיסתו במי פירות מתני'. מתני' דפ"ק דפטרא מיירי דטורח לגבל במי פירות דלא הוכשרה כגון במי ביצים כדי שלא תקבל טומאה וכיון דטרח כולי האי מסתמא תקוני נמי תקנה ומתני' דהכא במגבלה במים:

דר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא היא. פי' ר"ש וכן התוס' פ"ק דיומא דר' אלעזר בן יהודה היא דפטר מדמאי היכא דגיבלה במי פירות אבל רבנן פליגי עליה ומחייבי. וקשה לי מאד דאיפכא משמע פ"ב דחלה דקתני התם עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ומוקי לה ר' יוסי בר חנינא גופיה כר' אלעזר בן יהודה וכו' דס"ל פ"ג דטבול יום דחשיבא חיבור דאילו לר' עקיבא לא הוי חיבור אפילו בודאי כ"ש בדמאי והיכי אמרינן הכא דרבנן סברי דאפילו בדמאי הוי חיבור. והנכון בעיני לפ' דהכי פריך דכיון דאסיקנא דמתני' דחלה ושיירי מנחות דפ"ק כ"ע היא בין לב"ש בין לב"ה ומיירי במגבל עיסתו במי פירות וקתני בה דחלתה פטורה מן הדמאי משמע דלכ"ע שמא דחלה שייך בה וא"כ היכי קאמר ר' יוסי בר חנינא דמתני' דפ"ב דחלה דתנן עיסה שנילושה במי פירות חייבת דיחידאה היא ור' אלעזר בן יהודה קתני לה מכלל דרבנן פטרי לה והא לדידך כ"ע היא:

כאן בעושה בטהרה. לעולם מתני' דפ"ק דמגבלה במים ואתיא ככ"ע אלא כי היכי דר' יוחנן תריץ ואוקי מתני' דפ"ב בנחתום עושה בטהרה ומתני' דהכא בעושה בטומאה בהך תירוצא גופיה נתרץ מתני' דפ"ק ומוקמינן לה אליביה דמיירי בעושה בטהרה דכיון דקא טרח להביא גבל טהור שיגבלנה בטהרה מסתמא ודאי כדינא תקין ולית חלתו דמאי. ומתני' דהכא כדאוקמינן לה בעושה בטומאה ומש"ה חשדינן ליה שאינו מפריש כהוגן:

ואילא כר' אלעזר. ואילא גר' בחירק האלף ואם לא ישר בעיניך זה יהיה כר' אלעזר וכדאוקמינן לה בפ"ב ומתני' דהכא במוכר במדה גסה דלא מיחייב נחתום להפריש אלא הלוקח הוא דמפריש ומתני' דפ"ב במדה דקה לדידיה נמי מתני' דפ"ק לאו בנחתום מיירי אלא במתארח עם בעל הבית דאקילו רבנן גביה כדתניא בפ' בתרא דמס' חלה הלוקח מן הנחתום ומן האשה שעושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית והמתארח אצלו אין צריך להפריש חלת דמאי וטעמא דגבי אורחים הקלו ומתני' דהכא בנחתום עושה לרבים ובמדה גסה כדאמרן:

לא כן תני. מסקנא דתירוצא היא כלומר לא תקשי לך כיון דמתני' בעושה בטהרה עסקינן ולר' אלעזר אמאי אינו נאמן על המעשרות דהא תניא דנאמן לא תיקשי לך דהא איתמר עלה ר' ינאי וכו':

אבל לרבים אינו נאמן וכה לרבים אנן קיימינן. דקתני מתני' הלוקח מן הנחתום דסתמו מוכר לשוק וכדאוקמינן: