פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ד:ה:ה

מפני חייהן של בני העיר. כדי שיביאו תבואה חמרין לעיר סמכו על רוב ע"ה דמעשרין הן ובדמאי הקלו ובהך אוקמתא לא קשיא מדר' יהודה אדר' יהודה ומדרבנן אדרבנן דתניא בפ' האשה שנתארמלה אני כהן וחברי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה ר' יהודה אומר אף אינו נאמן להאכילו בתרומה ומשמע דר' יהודה חייש לגומלין ורבנן לא חיישי לגומלין ורמינן עלה מתני' דהכא ובהך אוקמתא לא קשיא מידי דר' יהודה אדר' יהודה דשאני הכא משום חייהן של בני העיר דחמרין הן דמספיקין לבני העיר מזונות אבל התם חיישינן רבנן אדרבנן לא קשיא הכא עדות מעשר הוא דחשידי ביה ומשום חייהן וכו' אין להקל דהא מצויין הן להתפרנס מעיר אחרת התם עדות כהן גבי אכילת תרומה הוא ותרומה לא חשידי בה עמי הארץ להאכילה לחללים ולזרים והך תירוצא נמי אית לן למימר התם לאביי דלא קשיא ליה התם דרבנן אדרבנן אבל בגמ' דילן לא משנו הכי אליבא דרבא אלא דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא בדמאי הקלו ורבנן אדרבנן נמי לא קשיא בשכלי אומנותו בידו ופי' רש"י ז"ל דקאי הכא חמר המביא תבואה למכור היה נושא בידו כלים של מכירה כגון מחק שמוחקין בידו המדה והמביא להצניעה אינו מביא בידו כלי אומנות מכר וכיון שכלי אומנותו בידו של זה המזלזל את שלו אנן סהדי שלמכרה הביאה הילכך אין זה אלא גומל וזה יעיד עליו בכרך שלפניהם. וקשה לפי' דמאן נימא לן דלא רצה למכור לשנחזיק אותו בשקרן והלא אומר שלי חדש ואתן ד' סאין בסלע לכך הנכון כפר"ח ז"ל דקאי אההיא דכהן דנאמן שיש בידו כלים שמשמשין בהן בטהרה כגון כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה דאין מקבלין טומאה לא מן התורה ולא מדברי סופרים ולכך הימנוהו רבנן שהוא כהן:

הדרן עלך הלוקח פירות