פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ד:ג:ה

דתנינן תמן. בפרק קמא דביצה:

אין מוליכין חלה. דאף על פי שמותר בהפרשתה לא שרו ליה הולכתה אלא לתקן עיסתו לחוד משום שמחת יום טוב:

מתנות. זרוע ולחיים וקיבה אף הם הרמתן הותרה לו שהרי נצטוה להרימן דהיאך יאכל שאר הבשר ואף על פי שאין טובלין כשאר טבל לאסור הבשר מיהו אם לא פירש שאר הבשר מהן הרי הוא אוכלן ועובר בעשה הילכך הרמתן התירו ולא הולכתן וכולן משום גזרה דאין מגביהין וכו' אבל בתרומת פירות ס"ל לתנא דמתני' דביצה דבין ב"ש בין ב"ה מודו דאין מוליכין כיון דאינו זכאי בהרמתה כדאיתא התם ור' יוסי פליג עלה וסבר דאדרבה דבתרומת פירות הוא דנחלקו וב"ה שרו כיון דמופרשת ועומדת היא ואיפסקא הילכתא התם כר' יוסי:

היא יו"ט היא שבת. השתא דאשמעינן תלמודא דלא יתנם הוא דגרסינן שמעינן דלא תימא דוקא בי"ט הוא דפליגי תנאי דמשום שמחת י"ט הוא דשרי רחמנא אתו למטעי ולהפריש תרומות בי"ט הילכך בהולכה ההיא פליגי אבל בשבת דכ"ע מודו דהולכה שריא אבל השתא דשמעינן דלא יתנם גר' דלשאינן רגילין אסור להוליך וליתן וש"מ נמי דכי היכי דההיא די"ט פלוגתא דתנאי היא כיצד נשנה מחלוקת ב"ש וב"ה ה"נ הך דשבת דהכא דמתני' ר' יוסי היא דב"ה לא שרו תרומת פירות להוליך וליתן לאינם רגילים וטעמא דלא יתנם לשאינן רגילין הוא דגר' דאילו להפרישן ולהגביהן אפילו לרגילין נמי ליכא למאן דאמר:

וההיא ילפא מן הדא בלמודים. דר' יוסי נמי דסבר דשרי התם בהו להוליך וליתן תרומה או חלה דאתמול היינו ברגילין לבא לביתו דכיון דרגילין אצלו שמיודעיו הן כיון דאי בעי מצי לזמנן לביתו להוליך נמי לביתן דורון שרי ולא יאמרו שהפרישן עכשו אבל כשאין רגילין אסור בין לזמנן בין להוליך לביתן: