פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ד:ג:ב
Sirilio on Yerushalmi Demai 4:3:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Demai 4:3:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי · free full Hebrew text
Open in the reader →טבולין למעשר עני חייב מיתה. ובפ' אלו הלוקין יליף לה מקרא דתניא א"ר יוסי יכול לא יהא חייב אלא על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר תרם ממנו תרומה גדולה ולא תרם ממנו מעשר ראשון מעשר ראשון ולא מעשר שני ואפילו מעשר עני מניין ת"ל לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר ואכלו בשעריך ושבעו מה להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני ואמר רחמנא לא תוכל ופי' רש"י ז"ל דאע"ג דמעשר עני אין בו קדושה שהרי לזרים נאכל ובכל מקום אפ"ה טביל מה להלן מעשר עני דכתיב לגר ליתום ולאלמנה ובעניינא דשנה שלישית כתיב דדינה מעשר עני אף בשעריך האמור כאן יש ללמוד הימנו מעשר עני וה"ק לא תוכל לאכול טבל בעוד שהמעשר שכתוב בו בשעריך הוא בתוכו וכיון דאהדריה קרא לאזהרה ממילא אית ביה מיתה. וראיתי להרמב"ם ז"ל שכתב בפ"י דמאכלות אסורות כלשון הזה האוכל כזית מן הטבל קודם שיפרישו ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר חייב מיתה בידי שמים שנא' ולא יחללו את קדשי בני ישראל וגו' והשיאו אותם עון אשמה וגו' אבל האוכל מדבר שנטלה ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר ועדיין לא הפרישו ממנו מעשרות ואפילו לא נשאר להפריש ממנו אלא מעשר עני הרי זה לוקה משום אוכל טבל ואין בו מיתה שאין עון מיתה אלא בתרומה גדולה ותרומת מעשר אזהרה לאוכל טבל שלא הורמו ממנו מעשרות בכלל שנא' לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ע"כ. ואני אומר ידעתי שאין לי ידיעה בדבור כ"ש בחכמת התלמוד אבל מ"מ איני נמנע מלכתוב דעתי איברא ודאי דטבל במיתה למדו בפ' הנשרפין מקרא דולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה' בעתידין לתרום הכתוב מדבר ויליף חילול חילול מתרומה מה להלן במיתה אף כאן במיתה וקרא דלא תוכל לאכול בשעריך היינו דרשא דאלו הן הלוקין דכתיבנא אבל ק' לי מנא ליה לרב שאין בו מיתה והרי הלכה רווחת הכא דחייב מיתה ואפילו משום מעשר עני דנאכל לזרים ואין בו קדושת מקום והטעם שכתב הרב ז"ל דכיון דאין מיתה לא במעשר ראשון ולא במ"ש ולא במ"ע דהא שרי לזרים אין מיתה בטבלו דכשהטבל יש בו תרומה דיש בה מיתה בההוא הוא דאיכא מיתה ליתא דא"כ לדבריו לכהן דשריא ליה תרומה אין בטבל לו עון מיתה וזה אין במשמע דקרא כי מזהר ביה עון מיתה לכהנים הוא דמזהר דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל וגו' ועלה הוא דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה' והשיאו אותם עון אשמה וכן כתב רש"י ז"ל בפ' בכל מערבין גבי לגין של טבול יום שמילאוהו מן החבית של מעשר ופי' רש"י ז"ל מעשר ראשון שהיה עדיין טבל שלא הפריש הלוי ממנו תרומת מעשר והרי הוא במיתה ואפילו לכהנים ע"כ. והראב"ד ז"ל הרגיש זה וסייעו מטעם אחר וכתב א"א סברא היא זו והיא יפה בעיני דכתיב בהנך קראי קדש ע"כ כלומר סברא היא שאין בו מיתה דכתיב בקרא דולא יחללו קדשי ובקרא דוהשיאו אתם כתיב באכלם את קדשיהם ואין דעת הרב לומר ששום מעשר לא איקרי קדש דכל התלמוד מלא דמעשר שני איקרי קדש ועוד דמקרא מלא כתיב בה וכל מעשר הארץ וגו' קדש לה' אלא דבר הלמד מעניינו דכתיב בפרשה וכל זר לא יאכל קדש ואיש כי יאכל קדש בשגגה ונתן לכהן את הקדש ובתרומה משתעי קרא כדאיתא במס' תרומות וכי כתיב קדש גבי לא יחללו התם קאי וכל הסברות האלו אינן כלום נגד חכמי התלמוד ורב ס"ל הכא דמיתה אית ביה ועוד מצאתי תלמוד ערוך בגמ' דילן דגרסינן בפ' יש מותרות מעשר ראשון ללוי ולא לזרים דברי ר"מ מ"ע דר"מ אמר רב אחא בריה דרבא כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מה תרומה אסורה לזרים אף מעשר ראשון אסור לזרים אי מה תרומה חייבין עליה מיתה וחומש אף מעשר חייבין עליו מיתה וחומש אמר קרא ומתו בו כי יחללוהו בו ולא במעשר ויסף חמישיתו עליו ולא על מעשר ורבנן מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון נמי טובל ופריך ההיא מדר' יוסי נפקא דתניא ר' יוסי אומר יכול לא יהא חייב אלא על טבל שלא הורם ממנו כל עיקר הורם ממנו תרומה ולא הורם ממנו מעשר ראשון מעשר ראשון ולא מעשר שני ואפי' מעשר עני מניין ת"ל לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר ואכלו בשעריך ושבעו מה שעריך האמור להלן מעשר עני אף שעריך האמור כאן מעשר עני וקאמר רחמנא לא תוכל ומשני אי מההיא הוה אמינא ללאו אבל מיתה לא קמ"ל ע"כ ופי' רש"י ז"ל מה תרומה טובלת שכל זמן שלא הופרשה חייבין על אכילתה משום טבל דהא מיתה כתיבה ביה אף מעשר ראשון טובל ואע"ג דבדידיה ליכא מיתה חייבין מיתה על הטבל שלא הופרש מעשר ראשון ממנו ואפילו מעשר עני דקיל כצדקה בעלמא דלאו צד קדושה אית ביה ואכלו בשעריך בשנה השלישית משתעי קרא ע"כ. וכתבו בתוס' ואמאי לא ליליף מהיקישא דמיקרי תרומה לאו ומיתה ותירצו דהא קי"ל דאין היקש למחצה ואפ"ה מסתבר לאוקומי היקישא אמאי דאסר קרא בדוכתא אחרינא דהיינו טבל ולא לאוסרו לזרים הילכך כיון דהתם קאי לא אתי היקישא אלא לאתויי מיתה דעליה סמיך וא"ת מנא לן דטבל מ"ע במיתה הא לא איתקש לתרומה וי"ל דשמא אין בו מיתה א"נ כיון שאין חלוק משאר טבל לענין אזהרה ה"ה לענין מיתה והכי איתא בירושלמי דמסכת דמאי פרק הלוקח פירות וכן כתב בעל הערוך בהדיא בערך עשר וז"ל בפ' יש מותרות בגמ' בת ישראל מפורש דאוכל טבל שנשאר שלא הופרש שום דבר ואפילו מעשר עני חייבין עליו מיתה דתניא ר' יוסי אומר וכו' ובפ' עגלה ערופה נמי אמרינן דאמר להם יוחנן כהן גדול לישראל בני כשם שהתרומה במיתה כך הטבל במיתה כלומר דכל זמן שלא הופרשו המעשרות כולן טבל הוא ויש בו מיתה:
מכיון שהוא יודע שבעון מיתה מפריש. דנהי דמעשר ראשון בעון מיתה נמי ואפ"ה חשוד בו היינו משום דסבר אי מפרישנא ליה בעינא לאפרושי מיניה תרומת מעשר שהוא במיתה לזרים ומ"ש נמי אמר בעינא אסוקי ומיכליה בירושלם אבל מעשר עני ליכא ביה טירחא ומכי אפרשיה מותר לזרים והוא עצמו מותר בו ודאי דמפריש ליה משום עון מיתה והכי אמרינן בפ' אלו הן הלוקין דטעמא דר' אליעזר דסבר דלא נחשדו עמי הארץ על מ"ע של דמאי:
בלא כך קורא עליו שם וכו'. כלומר בלאו האי טעמא דחייבין על טבלו מיתה ופשיטא דע"ה מפרישו אין לחוש ואם נחמיר על החבר לקרות שם אבל אין צריך להפריש ומודינא לך מיהת בהאי ובפ' ואלו נדרים פליגי אביי ורב יוסף בפירושא דמתני' דרב יוסף סבר דרבנן סברי ספקו טובל דסברי דהטבל שלא הפרישו ממנו מעשר עני במיתה ור' אליעזר סבר ספקו אינו טובל דס"ל דאין בטבלו מיתה ואביי סבר דכולי עלמא ספקו טובל ואית ביה מיתה אלא בהא קמיפלגי ר' אליעזר סבר לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני דכיון דאילו מפקר ניכסיה והוי עני ושקיל ליה לית ליה פסידא ורבנן סברי ניכסיה לא מפקר איניש דמירתת דילמא זכי בהו איניש אחרינא הילכך נחשדו ביה והיינו כי סוגיא דהכא וכך פי' נמי הר"ן ז"ל אותה שמועה ומסכים למה שכתבתי: