פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ד:ג:א

אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני וכו'. פלוגתייהו מפ' בגמ':

מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי. הכא לא מצי למנקט של ודאי דבישראל עסקינן והוא חייב ליתן מעשר ראשון ללוי והלוי יתן תרומת מעשר לכהן למי שירצה ואין המתנה תלויה עליו אלא על הלוי והישראל תורם שאיני שלו הוא דהוי אבל בדמאי מעשרותיו שלו דהמע"ה אלא שתרומת מעשר מפריש ונותן לכהן כדתניא במס' סוטה אבל במעשר עני נקט של ודאי דאילו של דמאי הוי שלו והא דלא תני תרומה גדולה בודאי משום דלאו אורחא דמילתא להשהות התרומה מלהפריש דרגילין להפרישה לאלתר אפילו קודם הבאה לבית כדאמר במס' מעשרות פ' המעביר שאי אפשר לגרן שתעקר אא"כ נתרמה ממנו תרומה גדולה וגם שאין צריך לטרוח במדידה דמצוה מאומד כדאיתא בתרומות:

לא יטלם בשבת. משמע לא יטלם ממקומם כלומר שאין מפרישין אותן ומפ' בגמ' דלא יתנם קאמר ואפילו נפרשו מע"ש לא יתנם בשבת והיינו כיון דאין למודים לאכול עמו לא יוליכם לתתן לביתן קאמר ומתני' ר' יוסי דפ"ק דביצה היא וכמו שאפרש בגמ':

למודין לאכול אצלו. רגילין לאכול אצלו אבל אין רגילין לאכול אצלו לא וטעמא מפרש בגמ':

ובלבד שיודיעם. אפילו רגילין לאכול אצלו לא שרי לזמנן במתנות שלהן אלא א"כ הודיען דשלהן אוכלין משום גניבת דעת דגניבת דעת אסור כדאיתא בגמ' ודכוותה נמי תניא לעיל בפ' מאכילין עושין משביעית וממ"ע דבר של גמילות חסדים וצריך להודיע שלא יחזיקו לו טובה על חנם: