פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ד:א:ט

שחזרה מקומה. לצ"ט הנותרים:

מדמעת. ונאסר הכל וימכר לכהנים:

שלא למקומה. אלא למקום אחר שעדיין לא הפרישו משם תרומת מעשר:

אינה מדמעת. טעמא מפ' לקמן:

בין למקומה בין שלא למקומה מדמעת. דכל פחות מק' אוסרת ובעינן שאלת ע"ה ואם לא מצאנוהו אוסרת:

בין למקומה בין שלא למקומה אינה מדמעת. ואפילו שאלת ע"ה לא בעיא דדמאי דרבנן הוא דרוב ע"ה מעשרין הן וגבי ודאי הוא דאמר רחמנא מה שאתה מרים ממנו אם נפלה לתוכו הרי הוא מקדשו אבל דמאי יבש ביבש הוא וחד בתרי בטיל וכגון שנפלה בשוגג וכדרך שאמרו תרומת ח"ל מבטלה ברוב ואוכלה בימי טומאתו:

מ"ד מדמעת מדמעת וכו'. כלומר השוו מדותיהן אלא ר' אליעזר דאמר למקומה מדמעת שלא למקומה אינה מדמעת מאי טעמיה:

בדין הוא מימר. בדין הוא לפרש טעם בזה:

משה דאנא אמר טעמא. לשון שבועה וכן מצינו בפ' משילין משה שפיר קאמרת ופי' רש"י ז"ל ביקרא דמשה קא משתבע:

שהיא מתרת את השיירים באכילה. כשחזרה לצ"ט שאסרתן כשאומר ע"ה מתוקנין הן תשובתו היא מתרת את הצ"ט שנפלה לתוכן על פיו דאם אמר לא תקנתים מדומעין הן ואסורין א"כ כי לא אשכחן ליה או שמת אסירי אבל שלא. למקומה דעדיין לא הפרישו כלום משם דאפילו אם יאמר ע"ה מתוקנין הן אכתי צריך להפריש מהן דין דמאי ואינה מתרת השיירים וכי היכי דמפריש דמאי דרמי עליה מפריש אידך בהדה ולא חשיבא לשיהו מדומעין אם לא מצאנוהו לשואלו:

הורי ר' אילא כהדא דר' חגי. כלומר הורי כר' אליעזר דמסתבר טעמיה כדמפ' ר' חגי: