פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ד:א:י

הפריש תרומת מעשר ונשרפה. נראה לפ' שהפרישה שלא מן המוקף שהיתה קצת תבואה של דמאי במקום אחר והפרישה וקרא עליה שם על פירות מעשר של דמאי של כאן וערבן עם אחרים בחזקת מתוקנים ואח"כ מצא שנשרפה ההיא וחיישינן דילמא נשרפה קודם שתרמה על פירות מעשר דמאי זה של כאן ולא חייל עליה שם והוו להו דמאי כשהיו וערבן עם פירותיו שואלו על אלו של כאן:

לא בדא א"ר זעירא וכו'. כלומר אלא אין הלכה כר' שמעון שזורי בזו דלא סמכינן היכא דעירב בידים אשאלת עם הארץ אבל הלכה כמותו במשנתנו והכי איתא בפרק בהמה המקשה ובפרק הקומץ רבא:

לא דמיא הדא שאלתא לההיא קמייתא. קשה ליה לר' אבין הך שאלה דמתני' היכי שייל לה דבמתני' קמייתא מצי למשאל שלא יקפיד כגון דלימא ליה לאו משום דאנא חשיד לך אבל כאן כבר תיקן אלא שחזרה ונפלה א"כ מאי לימא ליה:

בגין דחשדתיך ותקינתון ואתקריין. שם תרומה וחזרו ונדמעו דהא ע"כ צריך לומר לו שהפריש מהן אלא שחזרו ונדמעו דהא טעמא משום אימת דימוע עליו דבשלמא רישא לא יבוש מלומר לא עישרתים דהא קאמר ליה דלא חשיד ליה אלא מפני הטירדא הוא דשואל לו אבל כאן ודאי יבוש:

ומסיק. כך ישאל לו ונאמן מטעם שאימת דימוע עליו והוא אומר אמת. ובתוספתא קתני בהדיא כשם שאימת שבת על ע"ה כך אימת דימוע עליו: