פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ג:ה:א

הנותן לפונדקית שלו. יש גורסין שלו וזו היא גירסת רש"י ז"ל והיינו תלמיד היושב לפני רבו ונתאכסן אצל ע"ה ואשתו נעשית לו פונדקית ואופה לו את הלחם וצריך לומר שהטבילה לכך כדי להפריש חלה בטהרה וכן פי' רש"י ז"ל בפ' הניזקין. ויש שאין גורסין שלו וסוברין שהיא פונדקית לכל עובר ושב:

מעשר את שהוא נותן לה. שאם תחליפנו נמצא מאכילה שאינו מעושר:

ואת שהוא נוטל הימנה. שאם החליפה נמצא אוכל שאינו מעושר. ובפ' הניזקין פריך רישא לסיפא דלעיל תנן הרי אלו בחזקתן למעשר ולשביעית ואינן חשודין להחליף והכא קתני מפני שהיא חשודה מחלפת ומשני התם מוריא ואמרה בר בי רב ליכול קרירא ואנא איכול חמימא ופי' רש"י ז"ל מוריא לעצמה הוראת היתר ואומרת מצוה היא זאת בר בי רב וכו' לאחר שני ימים או ג' שנצטנן הלחם היא מחלפת והיינו דלא תני הכא המתקלקל משום דאפילו אין מתקלקל נמי אלא שנצטנן הלחם מחלפת והיינו דגרסינן לפונדקית שלו:

אין אנו אחראין לרמאין. ואע"ג דהכא למצוה מתכוונת משום שחשודה על הדמאי וגם שמפסידו קרי לה הכי: